בראשית ומיתוס הנחש



נדמה שאין חיה שמעוררת פחדים קמאים עמוקים יותר מהנחש. הנחש אכן חיה מסוכנת אבל הוא מעורר בבני האדם תגובות עזות יותר מהסכנה שלו. תגובות פיזיות ופסיכולוגיות יוצאות דופן.

רש"י, פרשן התנ"ך הגדול מבאר את הפסוק:

"הַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם מִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר אֶל הָאִשָּׁה אַף כִּי אָמַר אֱלֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִכֹּל עֵץ הַגָּן."

הוא שואל, מדוע הנחש ערום? "למדך מאיזו עילה קפץ הנחש עליהם, ראה אותם ערומים ועוסקים בתשמיש לעין כל ונתאווה לה"

הנחש, מסביר רש"י, נתאווה לאישה. הנחש הערום מכל חיית השדה פוגש את אדם וחווה הערומים. הנחש רוצה להכיש את האישה – כלומר לקיים איתה יחסי מין.

הצורה של הנחש דומה לאיבר המין הזכרי, ובעקבותיה התכונות של הנחש ושל האדם זולגות זו לזו. הנחש הוא סמל של הברבריות של יחסי המין, הוא המייצג את הגישה לפיהם כל יחסי המין הם סוג של אונס. הוא היצוג הרעיוני של חוסר האמונה ביכולת האנושית להיות אנושי. להפוך את יחסי המין למעשה אהבה.

במקביל התכונה הערמומית של הנחש, מיוחסת לגבר. המיתוסים מלאים בסיפורים על גברים מסוכנים המבקשים להיות ערמומים בכדי לכבוש את הנשים ולנצל אותן. התפיסה הזו כל כך מושרשת בתפיסה העצמית של הגברים עד שהם מקנאים לנשותיהם. משום שהם מזהים בגברים אחרים את הסכנה ולכן - "וְאֵיבָה אָשִׁית בֵּינְךָ וּבֵין הָאִשָּׁה וּבֵין זַרְעֲךָ וּבֵין זַרְעָהּ הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב."

מעשה הקנאה הוא פתולוגיה של הגבר מהפחד מן הגבר האחר – או במילים אחרות הפחד שלו עצמו מעצמו. הוא מזהה בעצמו את הברבריות את "האנס שבפוטנציה", והוא מבין שרק הויסות התרבותי הפריך כל כך מאפשר לו להתגבר על הנחש הפנימי שלו. הנחש, אם כן, הוא לא רק הוא עצמו – אלא למעשה כל גבר אחר.

הפחד של האישה מהנחש מאידך הוא פחד קמאי שונה אך דומה – זהו הפחד ממיניות גברית שיוצאת משליטה. פחד מאונס. לב האונס הוא חוסר האונים. חוסר האונים שוזר את מהות הקללות של האישה . "אֶל הָאִשָּׁה אָמַר הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ וְהוּא יִמְשָׁל בָּךְ."

זהו חוסר האונים הנובע מ"הוא ימשול בך" ואולי חוסר אונים גדול יותר הנובע מהחולשה והפגיעות של ההריון, הלידה, והתקופה הארוכה שהעולל תלוי, פשוטו כמשמעו, באם כמקור מזון.

הנחש אם כן, הופנם בתרבות כסמל של היצר הלא מעובד, זהו היצר שיכול להתגלם לאחר עיבוד ביצר של בריאת חיים נשגב, אך ללא התרבות בהחפצת הזולת עד לכדי אונס. ההבדל במעשה הטכני קטן, ההבדל במעשה עצמו – הוא ההבדל בין ברבריות לבין אנושיות.

כל מפגש שלנו עם נחש, הוא מפגש עם הטבע הלא מבוית השרוי בכל אחד ואחת מאיתנו. הוא מזכיר לנו כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב. הנחש מזכיר לנו את האיום שלנו על עצמנו.


פוסטים אחרונים

הצג הכול