כפית של פילוסופיה פוליטית ליום הכיפורים
- Ronen Shoval
.png/v1/fill/w_320,h_320/file.jpg)
- 1 באוק׳
- זמן קריאה 2 דקות
בעודי מהרהר בכפית של פילוסופיה פוליטית ליום הכיפורים, מצאתי את דבר התורה אשר הקדשתי לפני שש שנים, בערב יום כיפור, לשכני, גיבור ישראל, ארי פולד הי״ד.
רוצחו, חליל ג׳בארין, נהנה ממשכורת חודשית של 1044$ מהרשות הפלסטינית, ושוחרר במסגרת עסקת החטופים השנייה של מלחמת חרבות ברזל. יהיו הדברים מוקדשים לעילוי נשמתו ולעשיית דין וצדק בארץ.
אחת השאלות היסודיות היא: כיצד עושה אדם תשובה? הרמב"ם מצביע לנו מדריך מפורט וכותב, כי על החוטא לא רק לעזוב את החטא אלא: "יסירו ממחשבתו ויגמור בלבו שלא יעשהו עוד – ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם"
כלומר, אדם שעשה תשובה, הוא אדם שרמת הביטחון שהוא לא ישוב לבצע את החטא, היא שאדם מסוגל לקחת את אלהים בכבודו ובעצמו כעד שלא יחטא עוד לעולם.
האם הרף הזה בכלל אפשרי?
לפי חז"ל האדם הראשון טען שזה רף לא סביר. האדם הראשון אומר: "האישה אשר נתתה עמדי היא נתנה לי מן העץ ואכל" על כך דרשו חז"ל: "ואכלתי אין כתיב כאן, אלא ואוכל - אכלתי ואוכל" כלומר, האדם הראשון סבור שהחטא הוא מצב נתון. אי אפשר להשתחרר ממנו.
ואולם, מהותה של התשובה היא ההנחה כי הדבר תלוי בידינו. משום כך, בלב הלכות תשובה, עוצר הרמב״ם את מהלך ההנחיות וחוזר אל יסודו של יום הכיפורים: חופש הבחירה כתנאי לאחריות מוסרית. וכך הוא כותב: “הואיל ורשות כל אדם נתונה לו... ישתדל אדם לעשות תשובה”.
הרמב"ם מסביר לנו כי אנחנו לא משועבדים לחטאים שלנו. יש לנו חופש בחירה. התשובה תלויה ברצון החופשי.
כידוע יום הכיפורים מכפר על עוונות שבין אדם למקום, אך אינו מכפר על עוונות שבין אדם לחברו.
כאן מוסיף רבנו יונה, בעל שערי תשובה (המאה הי״ג), חידוש גדול: “עבירות שבין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חברו; לפיכך, מי שגזל את חברו – ישיב את הגזלה ואחר כך יתודה. ואם התוודה תחילה – לא עלה לו הווידוי”.
כלומר, מסביר רבנו יונה, בלא פיוס בין אדם לחברו – אין מחילה בין אדם למקום.
מתברר אפוא כי הכפרה שבין אדם לחברו והכפרה שבין אדם למקום אינן שתי מערכות נפרדות, אלא שתי פנים של תביעה אחת. הרב יצחק הוטנר (הפחד יצחק) מטעים, כי השורש של עבירות שבין אדם לחברו הוא חילול הציווי “ואהבת לרעך כמוך – אני ה׳”. דהיינו: פגיעה בזולת היא גם פגיעה בשם ה׳.
ומכאן מתברר הלקח הפוליטי: יום הכיפורים מלמד שהחברה איננה מתוקנת מכוח החוק לבדו, ולא מפני אימת העונש, אלא מפני שהיא כורתת בתוכה ברית של אחריות הדדית. הכפרה איננה פרי מנגנון משפטי או טקס דתי בלבד; היא נולדת מתוך מרחב של יחסים מתוקנים, שבו מתגלה הקדושה דווקא במפגש שבין אדם לחברו.
“אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חבירו” – רק קהילה הנושאת על עצמה את עול הצדק, המשיבה את האמון בין אדם לחברו, נעשית ראויה גם למחילת שמים.
על כל זאת ועוד בספרי שעתיד לצאת לאור: "מדינת משה – פילוסופיה פוליטית יהודית".
תגובות