top of page
jerusalem-april-9th-1839-plate-16-david-roberts.jpg

ברוכים הבאים, 
הבלוג מיועד להוות אסופה למספר טקסטים שכתבתי, והרצאות שהעברתי לאורך השנים, וחשבתי שהם עומדים במבחן הזמן.

טיפה עלי: אני עמית מחקר ומרצה במחלקה לפוליטיקה בפרינסטון.
ולדתי ב 1980, נשוי לחמוטל ואבא לחמש בנות. למדתי יחב"ל ופילוסופיה לתואר ראשון, ומחשבת ישראל בתואר שני באוניברסיטת העברית. את הדוקטורט בפילוסופיה פוליטית יהודית כתבתי בסרובון (ננטר), בהדרכתו של פרופ' שמואל טריגנו. 

 
בעבר הקמתי את תנועת "אם תרצו", הייתי יו"ר חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי, חבר הנהלה בסוכנות היהודית ובהסתדרות הציונית, יו"ר בית אצ"ג,  כמו כן הקמתי וניהלתי חברת הזנק. כיום אני דיקן קרן תקווה, וראש מכון ארגמן.  המחקר שלי עוסק בעיקר בפילוסופיה, פילוסופיה פוליטית, הגות יהודית וציונות.

 

במפגש עם קולגות בפרינסטון, שנערך לאחר בחירות האמצע בארה"ב, עלתה שאלה בנוגע לחשיבות סוגיית ההפלות בדיון הציבורי ופוליטיקה בארה"ב. כידוע המחלוקת סביב ההפלות היא שיח בוער ומסעיר בארה"ב, אבל מדוע בעצם? מה מיוחד בפוליטיקה האמריקאית שהופך את סוגיית ההפלות לסוגיה פוליטית דרמטית לעין שיעור מהחשיבות של

הסוגיה במדינות שונות בעולם?




הפילוסוף הפוליטי והמשפטן פרופ' רובי ג'ורג (Robert P. George) הציע אבחנה מעניינת: בתפיסה העצמית ההיסטורית של האמריקאים, הדבר שהופך את האמריקאים לאמריקאים, הוא לא שותפות בשבט תרבותי מסוים, אלא שותפות ברעיון.

"הרעיון" הזה נוסח בהכרזת העצמאות של ארה"ב. שנפתחת כידוע במילים: "אנו סבורים שאמיתות אלה ברורות מאליהן, שכל בני האדם נבראו שווים, ובוראם העניק להם זכויות שאין ליטול מהם, ביניהן: חיים, חירות והחתירה אחר האושר. "

המחלוקת נסובה על השאלה מי הסובייקט של ההכרזה. מהו למעשה ה"אדם"? ההיסטוריון הדגול פרופ' אלן גואזלו (Allen.C Guelzo) הוסיף כי השאלה על מי אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על "בני-אדם", היא מחלוקת שקורעת את החברה האמריקאית מיום היוסדה.

הדמוקרטים מפרשים באופן


היסטורי את המושא "בני-אדם", כמתייחס לקבוצת אנשים קונרקטיים, שנטלו על עצמם חלק באמנה החברתית. את המושג "שכל בני האדם נבראו שווים", הדמוקרטים מפרשים באופן מצומצם. וכך, מי שלא נוטל חלק בקטגוריה של "בני-אדם", הופך מסובייקט לאובייקט. כלומר לדבר מה שאפשר שיהיה לסובייקט בעלות עליו. אלו היו סוג ההצדקות של הדמוקרטיים בעד העבדות בארה"ב. השחורים הם לא "בני-אדם" במובן מלא, ולכן הכרזת העצמאות לא רלוונטית ביחס אליהם.

אותם סוגים של טיעונים והצדקות, חוזרים על עצמם ביחס למעמד של העובר. העובר, הוא לא בן-אדם במובן מלא, ולכן הוא אובייקט, שאפשר להפיל. הכרזת העצמאות פשוט לא רלוונטית ביחס אליו. מאידך, התפיסה הרפובליקנית ביקשה לראות בשחורים, וכיום בעוברים, סובייקטים שזכאים להגנה של ההכרזה. במאמר מרתק ומומלץ[1] שפורסם בכתב העת האטלנטיק בשנת 1995, ביקש גורג מקאנה (George McKenna) לשחזר את עמדתו של לינקולן ביחס להפלות על בסיס סוג טיעונים שהובילו את עמדתו ביחס לעבדות. אינני יודע אם השחזור האינטלקטואלי האנכרוניסטי של ג.מקאנה מדויק, אבל נדמה שהוא מסביר היטב את עוצמת הויכוח על הפלות בארה"ב.



במילים אחרות, הויכוח על הפלות, הוא לא רק ויכוח על הפלות. הויכוח על הפלות הוא ויכוח הרבה יותר יסודי, הוא ויכוח על המתח שבין חיים, חירות ורכוש. הוא ויכוח על ההגדרה העצמית של האמריקאים. מיהו האדם? ומה היחס שלו לרעיון הרכוש והבעלות על אובייקטיים? הרפובליקנים מציעים הגדרה רחבה למושג האדם, ולכן כוללים בו עבדים ועוברים, הדמוקרטים מאידך גיסא, מעדיפים הגדרה רזה למושג האדם, ולכן בעבר לא כללו שחורים, והיום לא כוללים עוברים. הסיבה, אם כן, שהויכוח על הפלות כל כך סוער בארה"ב היא בדיוק בגלל שאין מחנה משותף לאמריקאים מלבד השייכות לרעיון. אבל מהו הרעיון המכונן? הויכוח על הפלות הוא ויכוח מסדר שני, הוא ויכוח על עצם מושג "האדם" של הכרזת העצמאות. הוא ויכוח על המשמעות של להיות אמריקאי.

[1] https://www.theatlantic.com/magazine/archive/1995/09/on-abortion-a-lincolnian-position/309050/

bottom of page