ההפיכה השיפוטית והרס הדמוקרטיה


הבחירות המקומיות כבר מאחורינו, וכעת כשיש לנו טיפה פרספקטיבה, אפשר להצביע על הדרך שבה ההפיכה השיפוטית מחריבה את הדמוקרטיה הישראלית.


בבחירות המקומיות הצביעו פחותמ 50% מבעלי זכות הבחירה. ישראליים רבים ויתרו על זכותם הדמוקרטית להשפיע, למה אחוזי ההצעה היו כל כך נמוכים?

בשנת 1576 פרסם ז'אן בודן את ספרו המונומנטלי "הרפובליקה" – שם הוא מציג את המרכיב המהותי של המציאות הפוליטית – הריבונות: "המאחדת את כל אבריה וחלקיה של המדינה ואת כל משפחותיה וגופיה לידי גוף אחד... הריבונות היא העוצמה האבסולוטית והתמידית של המדינה", מסביר בודן. הריבונות כוללת רשימה ארוכה של סמכויות. החל ממינוי בעלי תפקידים, והטלת מיסים דרך שיפוט, ועד לחקיקה. הריבון, בין אם הוא נסיך אבסולוטיסטי ובין אם הוא עם במשטר דמוקרטי, המחוקק את חוקיו באמצעות נציגיו – יציית לחוקי עצמו, שאם לא כן תשרור אנרכיה, אך הוא זכאי לשנות את החוקים כאוות נפשו.


ההפיכה השיפוטית ושלל תומכיה הנלהבים והצעקניים הם אלו שאחראים לריסוק התודעה הדמוקרטית בקרב אזרחי ישראל, והם האחראים האמיתיים לכך שמספר נמוך של ישראליים הצביעו בבחירות המקומיות. אנשי ההפיכה, גורסים כי "האדם הנאור", כלומר הם עצמם, הם הם הריבון האמיתי. זוהי הפיכה אנטי דמוקרטית מזעזעת. בנאום גטיסברג המפורסם אברהם לינקולן הגדיר את הדמוקרטיה כ"שלטון העם, על ידי העם, למען העם". אבל אליבא דאנשי ההפיכה ה"נאורים", העם הוא לא הריבון, אלא האליטה.

האם הם ייתנו לכל אחד זכות שווה להחליט עבור הכלל? הרי יש להם עסק עם המוני ישראליים פרימיטיביים, עובדי אלילים, חשוכים ומאמיני אמונות תפלות. שכפי שהסביר אחד "הנאורים" ברשת בהתייחסו לברית המילה: "אין לנו שום צורך לחזור על מעשהו ההזוי של איזה עיראקי אגדי בן 99, אברהם, שחתך לעצמו את איבר המין בגיל 90 וגם כמעט שחט את בנו יצחק. חיתוך איבר המין אינו מתאים לאדם שפוי ומוסרי. זוהי אשליה פסיכופטית לחשוב שזה רצון הקב"ה. בכל שנה עוד ועוד הורים מוותרים על המנהג הפגאני והברברי הזה, שהופך את הגבר למסורס חלקית".


הרי לא יעלה על הדעת שהם יתנו לפרמטיבים האלה, שמתפללים לאיזה קיר בירושלים, את אותו כוח והשפעה כמו שיש להם, בוגרי החוג למשפטים באוניברסיטת תל-אביב וירושלים. מכאן הם נדרשו לתעלול אנטי מוסרי, תוך אונס המושג דמוקרטיה. הדמוקרטיה–מסבירים לנו ה"נאורים" במכונים "הדמוקרטיים" שלהם – איבדה את משמעותה המילולית.לא מדובר עוד ב"שלטון העם", אלא בייצוג הערכים של אותם "נאורים", ורק אח"כ ייצוג של העם. הדמוקרטיה הישראלית היא קודם כל מה שאומר הפרשן המשפטי ומה שכותב נשיא בית המשפט, ירום הודו, אהרן ברק, ורק אחר כך מה שבוחרת ומחליטה ריקי כהן מחדרה.


מה שהתחיל, אולי, מתוך כוונה טובה הפך מהר מאוד לשלטון עריצות. העריצות המשפטית, הרסה את הדמוקרטיה הישראלית. העם מבין היטב שהוא לא הריבון. ואם הוא לא הריבון – אזי אין טעם להצביע. ההצבעה בישראל הפכה להיות דומה להצבעה בשאר המדינות הלא-דמוקרטיות הסובבות אותנו - לחם ושעשועים להמונים.

האליטה המשפטית-תקשורתית האנטי-דמוקרטית שולטת ביד חזקה ובזרוע נטויה. שהרי הכל שפיט, ולכן נבחרי הציבור לא שולטים. הממשלה לא מסוגלת להחליט על מדיניות לעצירת מסתננים או למנות נגיד ורמטכ"ל למרות שזו סמכותה בהתאם לחוק.ואם אפילו ראש הממשלה, או ראש העיר, כבול לועדות של משפטנים אנטי-דמוקרטיות, למה שריקי כהן תאמין שיש בכוחה להשפיע?


לדאבון הלב, הריבון בישראל איננו עוד העם, יש לנו ריבון חדש, שמעולם לא נבחר. זאת ועוד,לא רק ש"הנאורים"מעולם לא נבחרו, הם גם אלו הממנים את עצמם. וכאשר מישהו, כמו ח"כ יריב לוין, מבקש להציל את הדמוקרטיה הישראלית מההפיכה האנטי-דמוקרטית,חטיבות עיתונאים מטעם "הריבון החדש והנאור" שותים את דמו כמחסל הדמוקרטיה. ממש אפשר לנסח מחדש את משפטו המפורסם של סמואל ג'ונסון: הזעקה הדמוקרטית היא מפלטו של הטוטליטר.


ומכיוון שאנשי ההפיכה האנטי-דמוקרטית הם הריבון האמיתי בימים אלו, יש להם את הסמכות ואת הכוח, לרמוס כל נורמה של שלטון חוק, ולשנות את החוקים כרצונם. כך למשל, עד לאחרונה כאשר היינו מדינה מתוקנת, הייתה במדינת ישראל חזקת החפות. פירושה – שאדם חף מפשע עד שיצא אשם בדין. את נחת זרועה של הדיקטטורה השיפוטית ספגו לפי למעלה מעשור גם גיבור ישראל, רפאל איתן (רפול) ז"ל, וגם יבל"א יעקב נאמן. השניים מונו למורת רוחה של הדיקטטורה השיפוטית ה"נאורה" לתפקידי שרים בכירים. חיש מהר הוגשו שני כתבי אישום, והשניים לא קיבלו תפקידיםבכירים של שרים לביטחון פנים ומשפטים, כל זאת באשמת החזקת בעמדות הפוליטיות הלא נכונות. כמובן שלאחר סאגה משפטית ארוכה השניים זוכו. אבל זה היה בתחילת דרכה של הדיקטטורה השיפוטית, מי יודע אם כיום לא היו גם מורשעים, על לא עוול בכפם.


איך כל זה קשור לבחירות המקומיות? שלושה ראשי הערים, מרמת השרון, בת-ים ונצרת עילית, הודחו ימים מספר לפני הבחירות על ידי בג"ץ מתפקידם. זוהי התערבות בוטה מכוערת ואנטי-דמוקרטית מהמעלה הראשונה. אין לי כמובן מושג אם הם מושחתים או לא, אבל מה שברור זה שבג"ץ התעלם מחזקת החפות. אין ספק שאם השלושה עברו על החוק, ויצאו אשמים, אז אין להם מקום בשירות הציבורי. אבל כל עוד הם לא יצאו אשמים, קל וחומר טרם הועמדו לדין, עומדת להם לפי השכל הישר, חזקת החפות. דמיינו איזה עוול נורא היה לו היו רק מודחים על ידי בית המשפט, בלי משפט!, ובסופו של דבר גם יוצאים זכאים. מי שעדיין לא רואה את הצביעות המשפטית במלוא כיעירותהשיזכר כיצד הלבינה הדיקטטורה את פרשת היועץ המשפטי יהודה ויינשטיין, וקבעה שבאורח פלא ניסי ואלוהי, לאידע היועץ המשפטי שעובדת אצלו בבית עובדת זרה, בניגוד לחוק.

פוסטים אחרונים

הצג הכול