ד"ר רונן שובל

יש יצירת מופת קטנה של ק.ס.לואיס שלא תורגמה לדאובני לעברית. The Four Loves. בעקבות השיח על ירידה מהארץ, הנה תרגום קצר, של המחשבות של הפילוסוף והאיטלקטואל הבריטי הדגול על מהות האהבה ביחס לפטריוטיות (אגב, אם אתם מתעניינים באהבה - קבלו זאת כהמלצה רותחת לקרוא את הספר כולו). מתוך הפרק השני, עמודים 35-39: לבסוף אנחנו מגיעים לשלב שבו הפטריוטיות, במופעה הדמוני, מתכחשת לעצמה בלי משים. צ'סטרטון מצא שתי שורות של קיפלינג שמשמשות דוגמה מושלמת לכך. זה אמנם עשה עוול לקיפלינג, שדווקא הבין

אישורו הסופי של החוק לעונש מוות למחבלים בכנסת מחייב דיון מוסרי ופוליטי שחורג מהשאלה אם בג"ץ יאשר את החוק, או איך האיחוד האירופאי יגיב. נוח להרגיש מוסרני, ולמסגר את החוק ואת אלו שתחומים בו כלא מוסריים. אך ההתנגדות לחוק היא עוד ביטוי של הקונספציה ההרסנית שהביאנה עד טבח שמחת תורה, ובהקשר הזה ליבה של הקונספציה הוא המאמץ לכווץ פשעי מלחמה מובהקים אל תוך הסד הצר של הדין הפלילי. תגובה כזו מחמיצה את לב הבעיה: חברה ריבונית נבחנת לא רק ביכולתה להגן על חיי אזרחיה, אלא גם בנכונותה להכיר ב

הסטודנט המערבי שאינו יוצא להפגין נוכח ההרג באיראן אינו חווה רק בלבול אינטלקטואלי. למעשה הוא חווה ערעור של העמדה שממנה הוא רגיל להתמקם כסובייקט מוסרי. המהפכה באיראן היא מגנט ליד מצפן, לפתע כל הכלים הרגשיים, הלשוניים והזהותיים שלתוכם הסטודנט עבר סוציאליזציה, ושאפשרו לו לפעול בעבר, חדלו לתפקד. הסובייקט, לעולם אינו מקור הריבונות של עצמו. הוא נוצר בתוך שפה, בתוך סדר סמלי, והוא פועל מתוך ציפייה לאישור מן האחר. האחר הזה אינו אדם מסוים אלא מערכת של סמכויות, ערכים, נורמות ואופני דיב

מאז טבח שמחת תורה השבעה באוקטובר ישראל מתקשה להשיב לעצמה את תחושת הכיוון. לא מדובר רק בכאב ובחרדה, אלא בתחושה שחומת ההגנה הלאומית כולה נסדקה בבת אחת. בשעה 6:29, איבדנו את החירות הלאומית שלנו לכמה שעות, והתוצאה היתה בלתי נסבלת. שוב נזכרנו במחיר הבלתי נתפס של אובדן חירות לאומית שהוא חיסול החירות הפרטית. כל מי שלא חסה באותן השעות תחת הריבונות היהודית, הפך להפקר. רצח, אונס, שבי: כולם סימפטומים לכך שאיבדנו לרגע את עצמאותנו. איך קרה הדבר? כיצד המדינה, על שלל זרועותיה כשלה בתפקידה ה

השיחה ברשתות החברתיות, היא כמו זמזום של יתוש עוקצני. הכיכר הציבורית מוארת מדי, השיח מסנוור מרוב עוקצנות, ובתוך שיח הצעקני, והאור המסנוור, והלב נותר חשוך. קקופוניה של קולות, יוצאים מקצה אחד של העיר הווירטואלית, ומגיעים כטון שטוח אל הקצה האחר. גם אתה מבקש את מקומך בתוך הרעש הסואן, אתה מנסה להביע דעה מנומקת, אבל גם היא נופלת לעבר בור של שטחיות, הדהוד, לייקים, הקנטות, ומחיאות כף ילדותיות שמחליפות טיעונים. הרשת היא המדיום. והמדיום הוא מסר בפני עצמו. כך נראה השיח הציבורי, והוא לא

בפרשת נח מופיעה ההשקפה התנ״כית ביחס לאחד היסודות המרכזיים של הפילוסופיה הפוליטית: הדיון על טבע האדם. הדרך שבה אנו מבינים את האדם משפיעה על הדרך שבה אנו מעצבים את המוסדות הפוליטיים. דימוי האדם מוליד ארכיטקטורה של ריבונות ושל מוסדות. אנתרופולוגיה פוליטית היא תיאור של טבע האדם לצורך מחשבת המדינה. ממנה נגזר גם היחס לריבונות, כלומר הסמכות המסדירה כוח מוסדי. ז'אן-ז'אק רוסו, 1712-1788 כך, למשל, רוסו מתאר את האדם כטוב במצבו הטבעי. הוא פותח את “האמנה החברתית” בקביעה: “האדם נולד חופשי

המונח "רפובליקה" מקורו בביטוי הלטיני res publica, שמשמעותו "העניין הציבורי". הגישה הרפובליקנית מניחה שהאזרח הוא ישות חברתית במהותו, נטוע בתוך הקשר תרבותי, מוסרי ופוליטי מוגדר. האדם, לפי תפיסה זו, מגשים את עצמיותו באמצעות מעורבות פעילה בענייני הכלל, בשיח על הטוב הכללי ובהשפעתו על החברה שבה הוא חי. מקורה ההיסטורי של תפיסת האזרחות הרפובליקנית נעוץ עוד בימי העת העתיקה, החל ממשנתו של אריסטו, אשר הגדיר את האזרח כשותף פעיל בניהול חיי הפוליס וכאחראי לשגשוגה ולקיומה, דרך קיקרו, ברומא

מדוע הטוטליטריסטים מבקשים לחסל את הדיון במקום להשתתף בו? מהם שורשיהם האינטלקטואליים? ואיך ייתכן שדווקא השמאל, הנושא את דגל השוויון והאהבה, מוליד רצחנות, דמוניזציה והסתה, ואף חוגג ברשתות את הרצח? במאה העשרים ראינו שוב ושוב כיצד במיוחד אינטלקטואלים מן השמאל נמשכו, כמוכי סנוורים, אחר הגרועים שבעריצים – אחר התנועות הטוטליטריות והאלימות ביותר. סארטר תמך במאו, קסטרו ובריה״מ; פוקו הילל את ח’ומייני; הובסבאום נותר נאמן לסטלין עד יומו האחרון; חומסקי נעמד לצד החמר רוז ונסראללה. אבל איך

שלושת השבועות. ושוב, ישראל מוצאת את עצמה בנקודת שבר פנימית. המערכת התקשורתית כולה סוערת בגלל האירוע של הפריצה לבסיס שדה תימן, אך למעשה, התגובה הציבורית למה שנתפש בתור רדיפת החיילים על ידי הפרקליטות היא רק הקש ששבר את גב הגמל. ייאמר מיד: אם יש חייל שסרח, צריך לטפל במקרה בתבונה, מבלי לשבור את רוח החיילים המוסרים את נפשם למען הניצחון במערכה. כל חייל וחייל חייב להתנהל על פי הדין והמוסר הטבעי, וכל חריגה חמורה מכך מצריכה טיפול הולם, לקיים מה שנאמר "והיה מחניך קדוש" (דברים, כג, טו)

השבוע פורסמו שני סרטונים על אירועי ה-7 באוקטובר. אחד מהסרטונים זכה לתשומת לב רבה ומתעד את חטיפת התצפתניות מנחל עוז. הסרטון השני מתעד את חקירתו של מחבל חמאס בשם עבדאללה, בן 18, שסיפר בקור-רוח כיצד ביחד עם אביו ובני דודו, הם אנסו אישה יהודיה, ואחר כך רצחו אותה. חוקר : מה שם שלך? עבדאללה : עבדאללה כאמל חסין ראדי חוקר : ספר לי מה קרה? עבדאללה : התעוררתי ב 8:30 והתקשר אלי בן דודה שלי... ואמר לי "בוא נלך", והלכנו. חנינו את הרכבים בח'וזעה (עזה) ירדנו והמשכו ברגל,...עשיתי תמונה עם

מאמר זה נכתב בשעות שאחרי התקפה האיראנית על ישראל אשר במהלכה שיגרה אירן 185 מל"טים מתאבדים, 36 טילי שיוט ו-110 טילי קרקע-קרקע. ישראל...

בפודקאסט של בית ברל, אמרה נשיאת המכללה פרופ' יולי תמיר את הדברים הבאים: "עכשיו כשכולם כתבו 'ביחד ננצח' אנחנו הבנו שמבחינת חברי המכללה...

בשנת 2016 נפתח, בהשקעה של 24 מיליון דולר, סמוך לרמאללה, המוזיאון הלאומי הפלסטיני. המוזיאון שנועד להציג את ההיסטוריה, המורשת והתרבות...

הזינוק האחרון באנטישמיות בארה"ב מדאיג במיוחד. מאז ה-7 באוקטובר, הליגה נגד השמצה (ADL) תיעדה 3,291 תקריות אנטישמיות. המספר כולל 1,347...

ד׳ בשבט ה׳תשפ״ד הימים ימי כאב ועצב. גבורה מעורבת בשכול, עת אנו מותחים את קצה גבול האהבה, ויוצאים להגן בגופנו על המשפחה המורחבת שלנו מפני...

בימים האחרונים, מובילי דעה שונים, מבקשים לשוב לקונספציה המסוכנת של "פתרון" שתי המדינות. קמפיין זה כולל שני שלבים, הראשון - מסירה של העזה...

לאורך השנים אישים רבים מהשמאל ומהימין הסכימו על הצורך בתיקונים משמעותיים במערכת המשפט. המאבק בין הצדדים על הרפורמה המשפטית נסוב סביב...

הרפורמה המשפטית תפסה אותי בשנת מחקר בחו"ל. לפעמים המרחק מעניק פרספקטיבה שונה. במשך שנים, ראיתי בעצמי תלמיד של פרופ' רות גביזון, וביקרתי...

השבוע התקבל בממשלה מתווה פרי לשיוויון בנטל. השטן נמצא כידוע בפרטים הקטנים, ולכן אני מציע לכל מי שבאמת רוצה להבין את המתווה לעומקו, לא...

התמיכה וההתנגדות לחוק הלאום, מסתירות פרשנות שונות למפעל הציוני. חלק מהתנועה הציונית תפס את הציונות בעיקר כתנועת הצלה, מטרת הציונות לפי...