המהפכה המצרית טובה ליהודים


המטפורות של אביב ערבי מול חורף איסלמי מיצו את עצמן. המהפכות והמלחמות בכל רחבי המזרח התיכון, מעידות על התנגשויות פנים ערביות-איסלמיות, בין שלוש קבוצות עיקריות: האסלאם השיעי, האסלאם הסוני, והאסלאם הליברלי הנוטה להגדיר את עצמו במונחים לאומיים. מה שמשותף לשלוש הקבוצות הללו הוא אי כיבוד הדמוקרטיה. וכאן יש לחדד מעט את המושגים שהלכו והטשטשו בשיח הציבורי העולמי. טשטוש המושגים, יוצר את המבוכה בקביעת מדיניות. ראה ערך הממשל האמריקאי.

בדרך כלל אנו נוטים לחבר בין המושגים דמוקרטיה וליברליזם, ובין דיקטטורה וטוטליטרית, אבל לא כל דמוקרטיה היא ליברלית, ולא כל דיקטטורה היא טוטליטרית. המהפכה האנטי דמוקרטית של הליברלים במצרים היא דוגמא יפה לכך.

מצד אחד יש שיטת משטר. דמוקרטיה או דיקטטורה. הויכוח ביניהם נוגע לשאלה הטכנית כיצד שולטים. האם באמצעות בחירות יצוגיות הבוחרות פרלמנט, או באמצעות שליט יחיד שיש בכוחו להחליט מה טוב לעם. מן הצד השני יש סט ערכים. ליברליזם או טוטליטריזם. הויכוח בינהם לא נוגע כלל לשאלות טכניות, אלא לשאלות מהותיות, מהו סט הערכים שיש לקדם. הליברליזם והטוטלטריזם מתווכחים על עצם תפיסת החופש. הפילוסוף ישעיהו ברלין הגדיר זאת ואמר שהליברלים מאמינים שכל מה שלא נאסר על פי החוק מותר, ואילו הטוטליטרים מאמינים שכל מה שלא הותר על פי החוק אסור. באופן טבעי שיטת משטר דמוקרטית משגשגת תחת ערכים ליברלים, כמו במקרה של ארה"ב, ואילו שיטת משטר דיקטטורית תעדיף לקדם ערכים טוטליטרים, כמו במקרה של ברה"מ, אבל המזרח התיכון מוכיח שהצמדים דמוקרטיה-ליברלית, ודיקטטורה-טוטליטרית לא תמיד צועדים יד ביד.

הטשטושהמושגי, שלא מסוגל להפריד בין שיטת משטר לבין ערכים, הוא העומד בבסיס הכישלון האמריקאי במזרח התיכון בהפיכה באירן ב 1979, בפלישה לעירק בשנת 2003 ובהתמודדות עם ההפיכות ברחבי המזרח התיכון מאז 2010. המדיניות האמריקאית שוב ושוב נוטה לחשוב שאם רק יגרדו את המעטפת הדיקטטורית מעל השליטים במזרח התיכון, הרי שיתגלה לפניהם אדם ערבי בעל סט ערכים ליברלי, ומה רבה הפתעתם, פעם אחר פעם, כאשר הם מגלים שכאשר מוחלפת שיטת המשטר הדיקטטורית, האזרחים במדינות ערב בוחרים בצורה דמוקרטית בערכים טוטליטרים אסלאמיים: פעם אסלאם שיעי, פעם אסלאם סוני. ואם יש מי שמבקש להחליף את סט הערכים הטוטליטרי בסט ערכים ליברלי, כמו במקרה המצריבשבועות האחרונים, הרי שעל מנת לקבל את מבוקשו, הוא חייב להחליף בצורה לא דמוקרטית את השליט הנבחר.

במילים אחרות, הדרך היחידה בעולם הערבי-אסלאמי לקדם ערכים ליברלים, היא לתמוך בשיטת משטר דיקטטורית. וזה בדיוק הפרדוקס האמריקאי. הממשל האמריקאי שבוי בססמאות לא רלוונטיות של המלחמה הקרה, ושואף להמשיך "להפיץ את הדמוקרטיה", אבל זו לא הדמוקרטיה שיש להפיץ אותה, אלא סט ערכים ליברלי שיש לפעול ולהפיץ אותו. העולם מצוי בתוך מלחמת ציוולזציות. האסלאם הרדיקלי ינצח, אם יהיה בכוחו להמשיך ולהפיץ ערכים טוטליטרים. המערב ינצח אם יהיה בכוחו להמשיך ולהפיץ ערכים ליברלים. בני האור צריכים לתמוך בכל זיק של תקווה ושפיות המצויים בעולם המוסלמי. עלינו לקדם זכויות אדם וזכויות נשים בעולם המוסלמי. רק כאשר נשים יוכלו להסתובב ברחובות קהיר בלי פחד מוות מאונס ברוטלי, רק כאשר נשים יכולו לנהוג בערב הסעודית, רק כאשר הומוסקסואליים לא ייתלו ברחובות טהרן, רק כאשר האסלאם הליברלי ינצח, יש סיכוי שנזכה לשלום. במילים אחרות, רק כאשר מאמיני האסלאם יוכלו לראות בנשים אצלהם בבית בני אדם, או במאמינים אסלאמים אחרים בני אדם שווי זכויות, יש סיכוי שיכולו לראות גם אותנו כבני אדם שווי זכויות. אנו חייבים לזכור שהדמוקרטיה המודרנית בעולם המפותח היא תוצר של תרבות ליברלית שהתפתחה במשך מאות שנים. אין בכוחנו לייצר מחר בבוקר תרבות ליברלית במדינות האסלאם, זהו תהליך תרבותי שלוקח זמן. בשביל לייצר את הבסיס לדמוקרטיה ליברלית, ראשית עלינו לדאוג לזכויות אדם ולזכויות הנשים בעולם האיסלמי. המחיר הוא ברור: עלינו לפעול לקדם ערכים ליברלים גם אם הדרך לשם עוברת בתמיכה במשטרים דיקטטורים, שהרי האלטרנטיבה הדמוקרטית אסאלמית מביאה לאסון - תחת כסות דמוקרטית מדובר בהנחלת תרבות וערכים טוטליטרים.

פוסטים אחרונים

הצג הכול