ד"ר רונן שובל

המבנה היפה ביותר שנמצא בלב כל עיר אירופית הוא הקתדרלה. לא משום שהיא גבוהה יותר מכל מגדל, ולא מפני שהיא מעוטרת יותר מכל ארמון, אלא משום שהיא מעידה על הלך הרוח והמחשבה שבנתה אותה. בניית קתדרלה לא נועדה לספק פתרון פונקציונלי, אלא לבטא מחויבות לאתוס קולקטיבי. זו הייתה פעולה רוחנית של חברה שלמה שהאמינה שהיא חלק ממשהו גדול ממנה. גילדות של בעלי מלאכה, דור אחר דור, עבדו באבן, בעץ, בזכוכית. הם לא רק בנו מבנה, הם השתתפו בפרויקט שהגדיר את זהותם. קתדרלות נבנו במשך מאות שנים. לא היה בכך מ

** כל יצירה אנושית מתהווה במתח שבין תודעה להוויה. התודעה איננה יוצרת יש מאין אלא מעניקה צורה למה שכבר פועל מחוץ לה. לעיתים האיזון נשבר, וההכרה מתייחסת אל דמות שיצרה כאילו הייתה המקור עצמו. או אז המדומיין מבקש לשאת משקל אונטולוגי, הוא מתחזה לממשי. המסורת הפילוסופית במאה העשרים החלה לחגוג את התופעה. אם קאנט עוד הסתפק בידיעה שהאדם כבול לאופן שבו הוא תופס את התופעה, הרי שתלמידיו כבר חיסלו את קיומו של הדבר כשלעצמו. המציאות הנתפסת הפכה ברבות השנים, ללא יותר מייצוגים שאינם מצביעים ע

כאשר מנסים שלחזר את הרוח-התרבותית שחוללה גירוש אתני של יהודים על ידי מדינת ישראל מחבל ארץ בארץ ישראל, צריך להרחיק לכת, לשוב לאופן שוב רעיונות טוטליטרים משפיעים על השמאל הישראלי. כזכור המהפכה הצרפתית, התחילה כניסיון לממש את רעיונותיו של רוסו אודות "חירות" ושוויון". התוצאה הנוראית היתה מופע אימים טוטליטרי-טרוריסטי ובסופה בעליית דיקטטורה. תלמידי רוסו דרך מרקס ועד פוקו מתעלמים מהתנגשות המובנית בין "חירות" ל"שוויון" ומציעים דרכים שונות להפוך שני קטבים אלו לסינתזה אחת, זאת באמצעו

הגעתי אתמול, פעם שנייה בחיי לברלין, לכבוד כנס אקדמי שבו הוזמנתי להעביר הרצאה. ניצלתי את מזג האוויר היפה, לסיבוב קצר להיזכר בקסמה המיוחד של העיר. הביטו בעיט השחור, סמלה של גרמניה, הפרוש על אחד הגשרים בברלין. בציפורניו הוא לופת את פרצופו של השטן, מחזיק אותו כביכול בכוח תחתיו, מבקש להשתיק אותו. נדמה לי שכל ברלין בנויה כך, היא מבטאת איזה ניסיון אדיר להכניע את הבלתי רציונלי, לדחוס אותו מתחת לברזל, לכפות עליו סדר בשביל שעולם לא יתפרץ. ברלין איננה פריז, רומא או לונדון. כלומר, זה לא

יש רגעים בהיסטוריה שבהם רעיונות גדולים באמת משנים את פני החברה. אך יש גם תקופות שבהן רעיונות שנראים גדולים אינם אלא הצגה ריקה מתוכן. משהו מוזר מתרחש במרחב הציבורי של ימינו. המוסר, שבעבר היה קשור בעשייה וביושרה, הפך כיום למופע ראוותני. כל טרנד מיתמר להצהרה מוסרית, וכל תנועה נחשבת לפתע כחזון לעתיד. בתוך מרחב זה, מתבלטים הוגי דעות הנהנים מהילה “מוסרית”, המדהדים את התקינות הפוליטית העכשווית דרך רבי המכר שלהם. התנהלותם המדויקת, לבושם המסוים, שפתם הז’רגונית ודיקצייתם המתנשאת – כל א

הרברט מרקוזה, מאבות הזרם הנאו-מרקסיסטי ומהוגי אסכולת פרנקפורט, הציג ב' מסה על השחרור ' חזון רדיקלי לשחרור האדם מהכבלים שמטילה עליו החברה הקפיטליסטית הדכאנית המערבית. עבור מרקוזה, הסדר הקיים שולט לא רק באמצעות מנגנונים כלכליים אלא גם דרך שליטה תרבותית, אשר מטמיעה באדם תודעה כוזבת – מערכת של ערכים ותשוקות שמובילים אותו לקבל את השיטה הקיימת מבלי לערער עליה באמת. מרקוזה הרחיב את הביקורת המרקסיסטית, שהתרכזה במבנה הכלכלי, אל תחום התרבות. הוא טען שהקפיטליזם הצליח לנטרל את הפוטנציאל

יחד עם הגדר בגבול עזה, קרסה בשמחת תורה גם תפיסת עולמו של דור מנהיגים שלם, בוגר מלחמת יום הכיפורים. התיקון יבוא מדור הלוחמים הנוכחי, שמוכן...

בהירות מוסרית (גרסא בעברית) בבוקר שבת ישנתי בניו ג'רזי. הרב מרקוס עצר לפתע בבית הכנסת את התפילה ופרץ בבכי קורע לב. מלחמה בישראל, יש מאה...

הרפורמה המשפטית תפסה אותי בשנת מחקר בחו"ל. לפעמים המרחק מעניק פרספקטיבה שונה. במשך שנים, ראיתי בעצמי תלמיד של פרופ' רות גביזון, וביקרתי...