נכבה – חרטא?


"אבותינו שהועלו על המוקד, אשר נסחבו למרתפי האינקוויזיציה, אשר נשחטו במאכלת הקוזקים, הייתה להם הכרה מוחלטת, שיש להם עסק עם פריצי חיות. הם ידעו שאין להם כח נגד פריצי החיות, אבל אף רגע לא חסרה להם הכרת צדקתם. המעציב והמביש בייסרונו, אנו, הוא שכמה מבני דורינו חסרה להם ההרגשה החיה של צדקתנו המוחלטת." ברל כצנלסון



הסכסוך ביננו לבין הערבים והמוסלמים הוא סכסוך כפול. סכסוך צבאי, אותו תודה לאל אנחנו מנצחים, וסכסוך על הצדק, אותו בשנים האחרונות אנחנו מפסידים.

הבעיה היא שאנחנו לא מפסידים במקרה. רק צד אחד נלחם על הצדק. אנחנו תמיד מדברים על טיעונים ביטחוניים, אבל טיעונים ציונים מוסרים, אנחנו כבר לא משמיעים. צדקת הדרך שאבדה תחילה ביחס ליהודה ושומרון, (שהרי בתחילה תנועת העבודה ההיסטורית היא זו שהניעה את מפעל ההתנחלות), אובדת בימים אלה, בקרב חוגים אליטסטיים רחבים, בנוגע לעצם קיומה של מדינת ישראל כמדינת לאום של העם היהודי. חלקים נרחבים באקדמיה ובעולם התרבותי לוקחים חלק בתהליך הדה-לגיטמיציה של ישראל, ומשתמשים בנכבה, שהיתה אסון אישי למאות אלפי ערבים, שימוש פוליטי וציני הנועד לייצר בקרב היהודים תחושת אשם על ניצחונם במלחמה. תכלית תחושת אשם זו היא קידום חיסולה של מדינת ישראל, באמצעות שיבת הפליטים.


במילים אחרות, שיח הנכבה לא נועד להקל על סבלם של פליטים או לגרום לפצעי הפלסטינים להגליד, כי אם להיפך: להתסיס, להסית ולייצר שנאה לישראל. המיתוס המסולף של הנכבה הוא שקר שנועד לשמוט את ההכרה הבינלאומית בזכותה של ישראל להתקיים, להפליל את ישראל בפשע שלא ביצעה, להתנער מאחריות הערבים לתוצאות תוקפנותם ולטייח את פשעי התנועה הלאומית הפלסטינית במגמה להעניק צידוק למאבק להשמדת ישראל. מכיוון ששלילת הלגיטימיות לקיומה של ישראל היא השלב הראשון במאבק לחיסולה, חובתנו המוסרית והציונית להפריך שקר זה ולחשוף מחדש את העובדות שהושכחו. עלינו לשוב ולהזכיר כי האחריות לתוצאות המלחמה מונחת על כתפי מי שפתח בה ותכנן את השמדת הישוב היהודי בארץ ישראל. הם תקפו -

הערבים סירבו לתכניות החלוקה, ומיד עם החלטת האו"ם בכ"ט בנובמבר הכריזו ערביי ארץ ישראל מלחמה על הישוב היהודי. לאחר הכרזת העצמאות הצטרפו שבעה צבאות ערביים למלחמה, קראו לערביי הארץ לפנות את השטח ולחזור לאחר שהיהודים ייטבחו. עם ישראל צריך לשמוח שניצח.


הם ברחו - האמת שנשכחה היא שלא היה גירוש במימדים משמעותיים, היתה מלחמה שביקשה למנוע שואה שנייה. מלחמה שבסיומה נותר השטח הערבי ריק מיהודים, ואילו בשטח היהודי נשארו מאות אלפי ערבים ישראלים.


הם גרשו -

כ-850,000 יהודים אולצו לצאת ממדינות ערב, יותר מכל הפליטים הפלסטינים. היהודים גורשו ללא כל צעד תוקפני מצידם כלפי מדינותיהם. זאת לעומת כ-700 אלף פליטים ערבים שברובם היו חלק פעיל במלחמה עקובה מדם.בעוד מדינות ערב הנציחו את הפליטות מתוך מטרה פוליטית להוביל להשמדת ישראל באמצעים דמוגראפיים, קלטה ישראל כמות עצומה שלפליטים יהודים בתוך שנים ספורות. אסור גם לשכוח את העובדה ההיסטורית, שחלק גדול מהפליטים הערבים חיו בארץ ישראל שנים בודדות, והגיעו בעקבות השגשוג הכלכלי שהביאו היהודים והבריטים.

הם חברו לנאצים -

פרק אפל שחסידי הנכבה מתאמצים להסתירו הוא כי המופתי חאג' אמין אל חוסייני נפגש עם היטלר והקים עבורו דיוויזית אס.אס בוסנית. גם תכניתו להקים מחנה ריכוז ליהודי ארץ ישראל ליד ג'נין נשכחה.חוסייני נושא גם באחריות למניעת בריחת יהודים מאירופה ב-1944 והוא אחד הגורמים המרכזיים שדחפו לחיסול יהדות הונגריה.חוסייני כתב: "אחד התנאים שלנו לשיתוף פעולה צבאי בין הערבים לבין גרמניה היה מתן יד חופשית לחיסול היהודים בפלשתינה ובמדינות ערב אחרות". ולכן אמר עליו עוזרו הקרוב של אדולף אייכמן: "לדעתי מילא המופתי, הנמצא מאז 1941 בברלין, את התפקיד המכריע בהחלטות הממשלה הגרמנית להשמיד את יהודי אירופה. בכל פגישותיו עם היטלר, ריבנטרופ והימלר, חזר והציע את השמדת היהודים. הוא ראה בכך פתרון נוח לבעיית א"י. בשידוריו ברדיו ברלין, הוא עלה אפילו עלינו בהתקפותיו האנטישמיות".


הם הפסידו – ולכן עליהם לקחת אחריות על הסבל של עמם. ממש כשם שעם ישראל לא עוסק באופן אובבסיבי באשמת הרומאים בחורבן הבית, אלא להפך. התרבות הפוליטית שלנו בקשה להגיד שבגלל מעשינו הרעים חרב בית המקדש. (הבית ראשון בגלל עבודה זרה, גילוי עריות, ושפיכות דמים; ובית שני בגלל שנאת חינם).


עתה, אחרי שהעובדות ברורות וידועות– הנכבה הייתה אשמת הפלסטינים– עדיין נשאלת השאלה – מה מדינת ישראל צריכה לעשות עם בעיית הפליטים. באו"ם יש שתי סוכניות לטיפול בפליטים. סוכנות UNCHRהמטפלת בכל הפליטים בעולם, ועד היום הצליחה להביא ליישובם מחדש של 50 מיליון פליטים, וסוכנות UNRAW שאמורה לטפל רק בפליטים הפלסטינים, ועד היום כשלה באופן מוחלט. מספר הפליטים הפלסטינים עלה מ 700,000 ל 5 מיליון פליטים. באופן פשוט, מדינת ישראל, וכל מי שאכפת לו באמת מזכויות אדם ומבעיית הפליטים, צריך לפעול להפסקת הסטנדרטים הכפולים של האו"ם, עלינו להפסיק את ההתעללות של ההנהגה הערבית והאסלמית בפלסטינים, להביא לסגירתה של UNRAW ולגרום להעברת כל הפליטים הפלסטינים לטיפולה של סוכנות האו"ם הרגילה המטפלת בפליטים.


ודבר אחרון, והכי חשוב – הגיע השעה שנחזור להילחם על הצדק, ככתוב: "צֶדֶק צֶדֶק, תִּרְדֹּף--לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת-הָאָרֶץ". מי שלא יילחם על הצדק, לא יחיה ולא יירש את הארץ.


פוסטים אחרונים

הצג הכול