top of page

סיוע הומנטרי דחוף לעזה

השבוע פורסמו שני סרטונים על אירועי ה-7 באוקטובר. אחד מהסרטונים זכה לתשומת לב רבה ומתעד את חטיפת התצפתניות מנחל עוז. הסרטון השני מתעד את חקירתו של מחבל חמאס בשם עבדאללה, בן 18, שסיפר בקור-רוח כיצד ביחד עם אביו ובני דודו, הם אנסו אישה יהודיה, ואחר כך רצחו אותה.



 

חוקר: מה שם שלך? עבדאללה: עבדאללה כאמל חסין ראדי חוקר: ספר לי מה קרה? עבדאללה: התעוררתי ב 8:30 והתקשר אלי בן דודה שלי... ואמר לי "בוא נלך", והלכנו. חנינו את הרכבים בח'וזעה (עזה) ירדנו והמשכו ברגל,...עשיתי תמונה עם הטנק (השרוף) – אני ואבא שלי והמשכנו והלכנו לכיוון של הקיבוץ חוקר: מה שם הקיבוץ? עבדאללה:  ניר עוז... נכנסו לבית והיו שם גבר ואישה. אבא שלי הרג את הגבר, התפשט, ואנס את האישה. חוקר: בת כמה היא היתה?עבדאללה: תחילת השלושים חוקר: אבא שלך ראשון. עבדאללה:  כן, אז אני, אז אחמד וחסן.... ואז יצאנו מהבית חוקר: היא היתה בחיים?עבדאללה: לא, אבא שלי הרג אותה. 

 

אונס הוא נורא.  אונס קבוצתי הוא מקרה נדיר יותר מאונס יחידני, והוא מזעזע פי כמה וכמה. כאשר מדובר באונס ורצח שבוצעו על ידי, אב ובנו, יחד עם בן דוד, מדובר במעשה שאין לו אח ורע. קשה למצוא מילים לתאר את הזוועה והזעזוע שמעורר מקרה כזה.


אך האמת היא גרועה לעין שיעור.  מאז ומעולם, נשים היו קורבנות לאלימות מינית. אך המקרים המזעזעים של אונס קבוצתי ורצח שהתרחשו ב-7 באוקטובר בישראל הם מעבר לכל דמיון. עשרות רבות של אזרחים עזתיים פשוט "ניצלו הזדמנות", חדרו לישובים ישראלים בעקבות מחבלי החמאס, ותוך דקות בודדות, ביצעו עשרות רבות של מעשי אונס ורצח של נשים תמימות, באכזריות בלתי נתפסת.


כיצד ניתן להבין זאת?  האירועים המחרידים שהתרחשו ב-7 באוקטובר אינם רק תוצאה של קונפליקט פוליטי, אלא של תרבות חיה ונושמת שנאה וגבריות רעילה במידה חסרת תקדים. מקרי האונס והרצח המשולבים הרבים, לא היו אקט של תשוקה מינית, אלא של כוח ושליטה. פחד והשפלה. הוכחת עליונה מוחלטת על הקורבן, במטרה לשבור את רוחו, לפני רציחתו.  זו הוכחת הערך הגברי העצמי, תאוות כוח ושליטה וסיפוק תאווה, תוך הנאה מגרימת סבל לזולת.


קשה לאדם שפוי להבין התרברבות וגאווה קולקטיבית שכזו, המשודרת בלייב בצילומים ברשתות החברתיות. זו לא רק אדישות מוחלטת לסבל, חוסר אמפטיה מינימילת, ללא שום רגשות אשמה או חרטה, זו הפיכת בני-אדם לאובייקט במובן הכי יסודי של המושג.

 

בשביל להבין כיצד כמות כזו גדולה של אנשים, היו מסוגלים באופן ספוטנטי לבצע מעשים כאלה מחרידים, אפשר להיעזר במודל הפרוידאני הקלאסי: איד (Id), אגו (Ego) וסופר-אגו (Super-ego).


האיד (Id) הוא החלק הבסיסי והראשוני של האישיות, המכיל את הדחפים והתשוקות הלא מודעים שלנו. האגו (Ego) פועל כמתווך בין הדרישות של האיד לבין המציאות, מנסה למצוא דרכים רציונליות ומציאותיות לספק את הדחפים. הסופר-אגו (Super-ego) מייצג את המוסר והערכים החברתיים שהאדם מפנים, והוא אחראי על האשמה והבושה כאשר האגו אינו מצליח לשלוט באיד.


החברה בעזה, היא חברה המאורגנת בהתאם לקוד התרבותי של האסלאם הדכאני. כך למשל, המוסר המיני הדורש מנשים כיסוי גוף מלא, מבטא דיכוי עמוק של האיד בשם המוסר. במובן זה, אפשר לחשוב על עזה כעל ניגודה של סן-פרנסיקו.


ניגוד אחר לכך אפשר לראות בחברה החרדית. גם שם הקוד התרבותי מאופיין בקוד לבוש מחמיר, ומיועד לדכא את האיד, אבל במקרה החרדי, המבנה החברתי דורש מהגבר החרדי להיות נשי. התפקידים בחברה החרדית הפוכים. האישה במידה רבה לובשת את המכנסים בבית, משום שהיא זו שמקבלת את ההחלטות, שכן היא זו שמפרנסת את הבית. הגבר נדרש לא לעבוד, הלימוד הוא עיקר עולמו, יש לו אתוס של חולשה פיזית, והוא נתון לחסדיה של האישה.


הסופר-אגו (Super-ego) העזתי מאופיין בשלושה מימדים:

  • ראשית, הוא דורש דיכוי של מיני של נשים, לא רק שהאישה נדרשת להתלבש בקוד צניעות מחמיר, גבר אחד יכול להתחתן עם ארבעה נשים.

  • שנית, הוא מטפח אתוס של גבריות רעילה מפגינת עוצמה. זו נורמה תרבותית המדגישה את הכבוד, ואת הכוח הפיזי של הגבר. מצופה מהגבר להגן על כבוד המשפחה בכל מחיר, כולל באמצעות אלימות. החברה מאופיינת במבנה פטריארכלי שבו הגברים הם המובילים, אחראים לפרנסת המשפחה ולשמירת הסדר והמשמעת בבית. נשים מצופות לציית לגברים, לדאוג למשק הבית ולילדים, ולהימנע מפעילויות מחוץ לבית שעלולות להביא בושה למשפחה. לכן אלימות פיזית כנגד נשים מוצדקת כחלק מהגנה על כבוד המשפחה. זהו רעיון הרצח על "כבוד המשפחה", אבות או אחים, רוצחים את בנות משפחתן אם הם התנהגו בצורה מבישה.

  • שלישית, הוא מחולל באופן שיטתי דה-הומניזציה של יהודים. היהודים נתפסים ומוצגים החל מגן הילדים, דרך הספרות, ועד ספרי הקודש, וההטפות במסגדים כיצורים לא אנושיים.


כאשר העזתי שמע על המתקפה המוצלחת של החמאס הוא רצה להצטרף לתהילה. הוא הרגיש שהוא רוצה להיות חלק. תרתי משמע, שום דבר לא עצר בעדו. כאשר הוא פגש ביהודיה, היא לא היתה עבורו בן-אנוש, היא מזמן כבר עברה דה-הומניזציה, הוא הרגיש שזו גאווה מוסרית ודתית להשפיל אותה, ולחסל אותה.  כל מה שהוא למד הצדיק את המעשה שלו, דחף ותשוקה קמאית התפרצו בצורה בלתי נשלטת. במילים אחרות, הסופר-אגו, במקום לרסן את האיד, שירת אותו. הוא העניק לו הצדקות דתיות ומוסריות לזוועות.


הסיוע ההומנטרי שעזה זקוקה לו, הוא דה-נציפיקציה של הרצועה, זה לא רק בחיסול כוחו הצבאי של החמאס. החברה העזתית היא חברה חולנית, והיא דורשת שינוי תרבותי עמוק, שחשוב ליצירת אפשרות של שלום בר-קיימא, יותר מכל דבר אחר.


 

Kommentare


bottom of page