קשה לנו לעכל את זה, קשה לנו לתפוס את זה, אבל הלכה למעשה הסיבה המרכזית לכך שהכחשת השואה טרם הפכה לעמדה השכיחה בקרב החברה המערבית היא משום שלמרות מתקפת חוסר-הרציונליות הפוסט-מודרנית, ההדוניזם, והאפטיות, אותה חווה המערב, עוד לא נשחטו כל הפרות הקדושות. אבל עצם קיומה של פרה קדושה שטרם נשחטה היא היא המפתח לכך שאקדמאיים "נאורים", אנשי רוח "אמיצים" ואנשי תרבות "אוונגרדים", יבקשו לנתץ ולהרוס את זכר השואה.
לאמיתו של דבר, הסממנים כולם כבר שם. במסגרת החלטה 52/111 של האו"ם התקיימה ועידת דרבן למאבק בגזענות. לועידה קדמו ארבע ועדות אזוריות למאבק בגזענות, ועידת אירופה, ועידת אמריקה, ועידת אפריקה וועידת אסיה. זוהי לשון ההחלטה החמישית והשישית של ועידת ארצות אסיה: "5. ישראל מבצעת רצח עם, פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות, ולכן יש לנהל מאבק מזוין מולה. 6. אין שואה אחת. התייחסות לשואה בלשון רבים ממחישה כי אין כל ייחוד בשואת העם היהודי אל מול אסונות שעברו על עמים אחרים בעולם, כמו עבדות השחורים באפריקה או כמו השואה שמבצעת מדינת ישראל מול הפלסטינים."
כך, אידיאולוגיים טוטליטריים קיצונים, חוברים לאינטרסים פוליטיים מתועבים, מזינים האחד את השני, ויוצרים תרבות פופולרית של הכחשת שואה. האסטרטגיות של מכחישי השואה מגוונות. אולם הנחת היסוד שלהן היא אחת. זוהי הנחת היסוד הפוסט מודרנית הקלאסית, אין אמת אחת, יש רק נרטיבים. סיפורים. לכן אקדמאיים יכולים לגמד את מספר הנרצחים בשואה. הם טוענים שהמספר שישה מיליון הוא הגזמה פרועה, שהנאצים לא השתמשו בתאי גז. לחלופין הם מייצרים סיפורי מעשיות, כאילו השואה איננה אירוע ייחודי, היא חלק משלל עוולות במלחמת העולם השניה, וכך הם משווים מעשים מתועבים אחרים בהיסטוריה על מנת להפחית את המשמעות הייחודית של רצח העם היהודי.
הפוסט מודרניזם עובד כמובן גם על מנת להפריך את הממצאים הברורים של השואה. כך למשל הם מציגים את הראיות ההיסטוריות כמזויפות. על הוגי דעות בעלי נטייה נאו-מארקסיסטית חביבה במיוחד הטענה לפיה השואה הומצאה על מנת לשרת שורה של אינטרסים. זהו קשר יהודי-אמריקאי שנועד לייצור דמוניזציה של גרמניה, להקים את מדינת ישראל, ולהכשיר גזילת קרקעות קולוניאליסטיות. וכמובן שיא השיאים, היהודים הם אלו שגרמו לשואה. ראשית הם אלו שניהלו בפועל את מחנות הריכוז, שהרי הם היו ה"קאפוס", שנית העם היהודי הרוויח ממנה ושלישית השואה הייתה תגובה מוצדקת למעשי היהודים לאורך ההיסטוריה.
כך למשל המרצה הצרפתירוברפוריסון פרסם בשנת 1979 ספר ובו טען שהשואה לא התרחשה, תאי הגזים לא היו קיימים ושאר שקרים כמיטב המסורת הפוסט מודרנית. בזמנו הוא פוטר, ואף הועמד לדין. אבל, וזה החלק החשוב, 500 אינטלקטואליים המזוהים עם השמאל הרדיקלי, חתמו על עצומה למענו בשם החופש האקדמי כמובן. את כתב ההגנה המפורט ביותר למענו כתב פרופ' נועם חומסקי, שטוען כי הכחשת שואה אינה מעידה על אנטישמיות. אגב היהודי האוטו-אנטישמי הזה, מטיף לחיסולה של מדינת ישראל, נפגש עם נאסרללה בלבנון, ואפילו טוען שגורג בוש הוא פושע מלחמה גדול יותר מבן-לאדן.
אם כבר הגענו לדבר עם הכחשת שואה ערבית, אסור להתעלם מיו"ר הרשות הפלסטינאית שהשתתף בשנת 2002 באבו דאבי בסימפוזיון בנושא, והציג שוב, את הדוקטורט החולני שלו, לפיו "האינטרס של התנועה הציונית לנפח את מספר הנרצחים במלחמה נועד [להבטיח] הישגים גדולים. הדבר גרם לה לאשר את המספר, לקבע אותו בדעת הקהל העולמית ובכך לעורר יותר ייסורי מצפון ויותר אהדה כלפי הציונות באופן כללי. מלומדים רבים התווכחו בשאלת המספר ששה מליון והגיעו למסקנות מביכות לפיהן כלל הקורבנות היהודים מסתכם במאות אלפים." כמובן שהניגון האנטישמי מתנגן גם בקרב ראשי החמאס. כך למשל במסמך רשמי לוועידת סטוקהולם בינואר 2000הציג החמאסאת עמדו הרשמית לפיה: ""מה שכביכול נקרא שואה [...] הוא סיפור מומצא ללא ביסוס ... ההמצאות של האשליות הגדולות הללו על פשע לכאורה שמעולם לא קרה, [...] חושף בבירור את הפנים הגזעניות של הציונים, שמאמינים בעליונות הגזע היהודי על שאר האומות." בדצמבר 2005 התראיין נשיא איראןדאז מחמוד אחמדינז'אד לרשת הטלוויזיה האיראנית בערבית "אל-עאלם" ואמר:"כמה מדינות אירופיות מתעקשות על כך שבמהלך מלחמת העולם השנייה שרף היטלר מיליוני יהודים, וכלא אותם במחנות ריכוז... אנו לא מקבלים טענה זו." שנים של תעמולה אנטישמית בערבית נושאים את פירותיהם. לפי סקר שערך פרופ' סחי סחומה מאוניברסיטת חיפה בשנת 2008 בקרב ערביי ישראל, כ-40% טוענים שהשואה מעולם לא התרחשה!
תמיד, הכוחות הטוטליטריים חוזרים ומשתפים פעולה. בעידן המודרני לטוטליטריזם שלוש הופעות מרכזיות. חום-אדום-ירוק.הטוטליטריזם החום – הפאשיסטי-נאצי. הטוטליטריזם האדום – המרקסיסטי-קומוניסטי. והטוטליטריזם הירוק – הפונדמנטליזם האסלאמי. מאז מלחמת העולם השניה הטוטליטריזם החום נמצא, תודה לאל, במגמת נסיגה. אבל האנטישמיות לא נעלמה, היא רק משנה את פניה. הצבת האנטישמית נסגרת עלינו כיום בחסות תפיסת עולם פוסט-מודרנית המאפשרת לטוטליטריזם האדום והירוק לשתף פעולה. פעם בהכחשת שואה, ופעם במתקפות אנטישמיות מודרנית, לא על היהודי כפרט, אלא על הייצוג הקולקטיבי של היהודי - מדינת ישראל.