התחלות, כמו הבלוג החדש הזה, מלאות ציפייה וחוסר ודאות. אני נרגש וגם קצת מוטרד בגלל שמקונן בי ספק ביחס ליכולת הקולקטיבית שלנו להקשיב אחד לשני. התרגלנו לשיח הצעקני של הרשתות החברתיות, וכמעט שכחנו שאנחנו יכולים לנהל תקשורת ושיח אחרים. מעמיקים, רצינים ומעוררי השראה. שיח שהמטרה שלו היא לא לנצח אחד את השני, אלא ללמוד אחד מהשני.
לפני שנתיים הוזמנתי להצטרף כחוקר ומרצה לפילוסופיה פוליטית באוניברסיטת פרינסטון; מצאתי את עצמי כמו אלכסיס דה טוקוויל, חוקר את אמריקה בעיניים חדשות, נהנתי מהמסע, מנקודת המבט הלא מחייבת, של מי מתבונן בחברה מוכרת אך שונה. חברה עם כוחות אדירים, אבל חברה במצוקה עמוקה.
כמו כולנו, הבוקר של ה-7 באוקטובר שינה את חיי. טבח שמחת תורה ערער את מעמקי נפשי. מנקודת מבט של התבוננות ורפלקציה פילוסופית, עזבתי הכל ועליתי על המטוס הראשון למילואים. החוויות שלי כחירני"ק במציאות מטורפת, שינוי את ההבנה שלי ביחס ל"מצב האנושי" עצמו. שאלתי את עצמי שוב מי אנחנו? מה אנחנו יכולים בכלל לדעת? וכיצד נוכל להוריש עתיד טוב יותר לילדים שלנו ולדור הבא? השאלות הללו דוחפת אותי במסע חיי, בכתיבה, ובסופו של דבר גם בבלוג הזה.
הבלוג מיועד להיות גשר בין מחשבות שהעליתי על הכתב בשנים האחרונות, ומחשבות חדשות שנולדות בי. אלו עוסקות בדרך כלל בנקודת המבט שמקשרת בין פילוסופיה, מחשבה פוליטית, סוציולוגיה ודת. הבלוג מיועד למי שמתלבט בשאלות הכבדות, שכן הוא מבקש להתעמק בסדר המסתתר מאחורי הכאוס. אני מבקש למצוא את השורשים העמוקים ולמשוך את חוטיה של הפקעת הסבוכה.
ההנחה הבסיסית שלי היא שאי אפשר להבין באמת את ההווה, שלא לדבר על לעצב את העתיד, בלי להכיר את העבר. אני שותף לקביעתו של א.ברק ש"החברה היא שותפות לא רק בין אלה שחיים, אלא בין אלה שחיים, אלה שמתים ואלו שעתידים להיוולד". אנחנו עומדים על כתפי הענקים, יורשים הזדמנויות ואתגרים.
אני מקווה לא להציע תיקונים שטחיים או תשובות רדודות. אשתדל להסתכל על כל הכוס כולה, ולא רק על החצי המלא או הריק שלה. אשמח אם תצטרפו למסע הזה, ותתמכו בו על ידי רעיונותיו הלאה.
שלכם,
רונן