תפילה לשינוי בתפילה



לא רב, ולא בן רב אנכי. ואין אני מבקש לשנות פסיק אחד באמונת ישראל. חזקה עליכם, שכל טיעון שאטען, וכל פסוק שאביא, תנפנפוהו בתוקף לובן שערכם, וכרסיכם ששבעה מלימודי ש"ס, ראשונים ואחרונים. כל תוקף ניסיון חכמינו,הביאם לידי גידול דור שתלמידים חכמים הרבה בו, אך גם פורקי עולה של תורה. לא מזמן השתתפתי בחתונה, בה נטלו חלק בוגרי ישיבה תיכונית מוכרת רצינית ומעולה. כמעט כל בוגרי המחזור לוחמים וקצינים הממלאים את מיטב יחידות ארצנו. לא יכולתי להסיר עיני מרב הישיבה, שבחן בעין טובה ובמבוכה ניכרת עת ראה כיצד בוגרי הישיבה, יחד עם בוגרות האולפנה, שהוא עומד גם בראשה, דתיים כולם, פצחו בריקודים מעורבים, שבקנה מידה של חילוניים למהדרין, היתה בהם מן הסקסיות והתאווה, כל זאת לקולה של מוזיקה קצבית בלועזית.


זה דור דורשיו, שחלק ניכר ממנו חווה מבוכה, ששיאה ושולייה הם תופעת 'שליחת המסרונים בשבת' על ידי מי שמגדיר עצמו כדתי.


רבותי, משהו לא עובד. ואין עוד טעם להתכחש לכך.


שורשה של קושיית היחס למצוות הדת, ביחס למי שמגדיר את עצמו כ'דתי', אינו טמון בכך שדתיים אלו מבקשים לשנות את ערכי היהדות, או בכך שהם כופרים חו"ח בהשם. תסכולם ומשברם נובע, בעיניי, ממפגש כושל עם החיים שאותו מציעה החוויה היהודית הכוללת. חוסר האותנטיות של החוויה הדתית הטקסית הורגת את החוויה הדתית. הטקסיות היהודית העכשווית הופכת את כולנו ל"מתנגדים" הקוראים את הסידור כספר טלפונים - בעל כורחנו. הבנליות של אב הדורש מבנו לקום בשבת בבוקר להתייצב בתפילה בשעה 8:30, שם יימצא עצמו הנער המתבגר מניע את שפתיו כמצוות אנשים מלומדה, עד השעה 11:00. שמא דומה לכם שלא תפרח נשמתו???

וכל זאת למה? הרי יכול היה להיות אחרת – ואם יכול היה להיות אחרת, שמא הגיע הזמן, שיהיה כבר אחרת?


במילים אחרות, כל מנגנון התפילה הנוכחי שלנו, המעצב בצורה מכרעת את החוויה הדתית היומיומית, חונקאת היהדות. הביטו סביב וראו כיצד שכנינו מתפללים תפילות קצרות עם כל גופם, המאפשרות מקום לכוונה, וכיצד חוויה דתית משמעותית זו מושכת לבבות של מאות מיליונים ברחבי העולם, וכל זאת דווקא לתוך דת המעלה על הנס לאסונם ולאסוננו את תאוות המוות. הביטו עוד מעט מזרחה למקדש של בני הסיקים באמריצר שבהודו, אליו נוהרים מיליונים, שכל החוזר ממנו ליבו מתעורר להבין ולו בזעיר אנפין "על מה היה דווה ליבנו".


והרי פעם לא היינו מצופים על ידי הורינו וסביבתנו להתפלל ללא הרף, שוב ושוב, ללא מנוחה, ללא געגוע. היינו עולים אל ההר שלוש פעמים בשנה; החוויה הדתית בה היינו מצווים הייתה של הקרבת קורבן, הבאת ביכורים ולא של תפילת אינסוף. ובגלל חטאינו גלינו מארצנו ואין אנו יכולים להעלות קורבנותינו בהר קודשנו, והמרנו קורבנותינו בתפילות.


וכך, במקום לראות כהן יוצא מקודש הקודשים ולהתרגש מכך, כל תפילת יום הכיפורים שלנו היא המחזה קהילתית של היום הקדוש הנורא ההוא. ובמקום לשכב פרקדן ב'מודים ומשחווים' לפני השם יום יום, אנו משתחווים רק אחת בשנה. אנו מספרים לעצמנו כי בימים רחוקים לכשנאמר היה השם המפורש הגדול והנורא, אז כל העם היה משתחווה, לכן במסגרת המחזה הקהילתי שנקרא יום כיפור מותר לנו להיזכר יום אחד בשנה מה זה להפעיל את הגוף בתפילה, סוף סוף שס"ע גידנו ורמ"ח עצמותינו נוטלים חלק בעבודת הבורא.


שוו בנפשכם כיצד היה נראה חג סוכות שכזה. במקום בניית סוכה משפחתית עם ציורי ילדים, היתה יכולה להיות לנו עוד מסכת ארוכה של תפילות בבית הכנסת, שםהתפילות היה מתארות איך פעם היינו בסוכות, איך זה היה לבנות סוכה, איך היה לישון בה, ומה היינו מרגישים שאכלנו בה. 'סדר העבודה' של סוכות...


היום-יום ותפילותיו כבדים מנשוא. שלוש פעמים ביום. תפילה רודפת תפילה. ואין געגוע, ואין כמיהה לאל.והרי בליל כלולותינו הסביר לנו הרב את סוד היחסים שבינו לבינה, והסביר וצָדַק כי דיני הטהרה, תכליתם לעורר געגוע, שלא יהיו לילותינו עלינו כהרגל. ומדוע סוד שבועיים "כיף כיף" שבועיים "פסק זמן", יעבוד רק ביחסים שבינו לבינה, ולא יעבוד ביחסנו עם הבורא יתברך? זקוקים אנו למעט מרחק בכדי להתגעגע.


יש לנו, אם רק נבחר, על מי להישען. המסורת שלנו איננה רק 'מתנגדית',שהרי מצאנו כבר במסכת ברכות דף כט ב' "ר' אליעזר אומר העושה תפילתו קבע וגו'" מאי קבע א"ר יעקב בר אידי אמר רבי אושעיא כל שתפלתו דומה עליו כמשוי", ומי כדורנו נאלם וזועקשהתפילה היא משא. ובוודאי שאין היא נאמרת כפי שדורשים רבנן לפיהם תפילת קבע היא"על מי שאינו אומרה בלשון תחנונים". והמסקנה שם, היא שמי שלא יכול – שלא יתפלל בכלל.ומי לאחר מכן במשנה שבדף לב עמוד ב:"חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת ומתפללים שעה אחת..." רועי ישראל, חסידים ראשונים ובהם משה רבנו (ספר התודעה - קמח) היו מתפללים שעה אחת! קל וחומר, בן בנו של קל וחומר, שאנו אפס קצהו לעומתם, שהם חסידים ראשונים ואנו סתם ישראל אחרונים. ואם הם למרות תוקף מעלתם יכלו לכוון כשעה אחת, מדוע נדמה עליכם שאנו מסוגלים ליותר מכך??


וכך גם כידוע פָּסַק הרמב"ן בהשגותיו על מצוות עשה ה של הרמב"ם, באומרו על התפילה: "ודאי על ענין התפלה אינו חובה כלל אבל הוא ממדות חסד הבורא יתברך עלינו, ששומע ועונה בכל קראינו אליו", ובעניין זה עומדת לנו גם עדותו של רב יהודה על התנהגותו של רבי עקיבא עת היה שליח ציבור, "היה מקצר ועולה, מפני טורח הציבור". (ברכות לא)


סופו של דבר, חזרנו לארצנו, והגיעה השעה לתורת ארץ ישראל שתשוב תנבע ותפכה בנו. לא מבקש אני לפרוץ גדר, אלא להצביע על כך שמהפכתו הדתית של רבן יוחנן בן זכאי הגיעה לקיצה. זוהי מהפכה שנוצרה מכורח חורבן ואסון, ואנו בדור הגאולה. דורנו זקוק למים חיים, הגיעה העת לרענון מתוך היהדות המסורתית פנימה. רבותינו, שמעו נא את זעקת הדור - הבו לנו בית תפילה, ונהלי תפילה אחרים – אנו זקוקים למקום ולתוכן שיחדש ימינו כקדם, ומתוך כך ב"ה תוכל להישמע גם תפילת הדור.

פוסטים אחרונים

הצג הכול