כל אדם בר דעת מבין שגם הימין וגם השמאל כמהים לשלום ורוצים שלום. אבל התאכזבנו כל כך הרבה פעמים שהידיעה על עצם חידוש המו"מ מעוררת בנו סקפטיות עמוקה. נדמה לנו שצפינו בסרט הזה יותר מדי פעמים, אנחנו מסוגלים לדקלם, תוך כדי שינה, את התפקיד של השחקן האמריקאי הישראלי והפלשתינאי. זה צפוי עד לשעמום. כך גם סוף הסרט ידוע. Government Press Office, Saar Yaacov
ומתוך כך שגם הצדדים עצמם מניחים ששלום לא יצמח כאן, הרי ששני הצדדים עסוקים בעיקר בדבר אחד, בלשכנע את האמריקאים שהצד השני אשם בכישלון השיחות. זו ההפתעה היחידה הצפויה לנו בסרט הזה. מי יצליח לשכנע שהצד השני אשם.
ומדוע יש להניח שהסרט הזה, יסתיים בדיוק כמו קודמיו? משום שהרעיונות הבסיסים נותרו בדיוק אותו הדבר. זהו אותו מתווה של הסכם אוסלו זכור לרע. קודם כל אנחנו עובדים על עצמנו, מספרים לכולם שזה משא ומתן בלי תנאים מוקדמים, ומשחררים מחבלים עם דם על הידיים. מה שמתחיל כל כך עקום איך ייצא ממנו משהו ישר?
אם יש מישהו שבאמת חושב שהפלסטינאים יסכימו להכיר במדינת ישראל כמדינה יהודית, או יסכימו לוותר על "זכות" השיבה, או חושב שאנחנו נסכים לחלוקת ירושלים, הוא חי בלה-לה-לנד. אגב גם על הגבולות כנראה לא נסכים.
כל הנסיונות לרבע את המעגל לא יצליחו. אנחנו מנסים לפתור את הבעיה הלא נכונה, ולא מבינים למה היא לא נפתרת. חכמי אוסלו מנסים לפתור את בעיית "הכיבוש", אבל הבעיה במזרח התיכון, ובעולם החופשי היא בעיה אחרת לגמרי – לא "הכיבוש" הוא הבעיה, האסלאם הפונדמנטליסטי הוא הבעיה, התיאולוגיה הפוליטית המוסלמית לא יכולה להכיר בריבונות יהודית בשום חלק של ארץ ישראל.
מה לעשות, ליהודה ושומרון הגענו רק בשנת 1967, אבל ארגון שחרור פלסטין הוקם ב 1964, הפת"ח הוקם ב 1959, מלחמת העצמאות היתה עוד ב 1948, ורצח יהודים על ידי מוסלמים, ככה בשביל הפאן, היו בפרעות של 1936-9, 1929, 1921, 1920.
אז מה עושים ביום שאחרי השיחות?
ישנם כידוע שלוש אופציות: הראשונה שנכנע בשיחות, וכך נקבל מדינה פלסטינית חמושה ועוינת בגבולות 67' + שפיכות דמים אינסופית, השניה, שנספח את יהודה ושומרון לישראל על מיליון וחצי תושביהן הערבים ונסתכן בהפיכתנו למדינה דו-לאומית, והשלישית היא המשך המצב הקיים תוך סכנת דה-לגיטימציה להמשך קיומה של מדינת ישראל.
אני מציע לצעוד בדרך השלישית, תוך יצירת מדיניות שתקטין באופן משמעותי את סכנת הדה-לגיטמיציה הפנימית והחיצונית. כאשר הרעיון הבסיסי, מבקש לקחת בחשבון הן את אילוצי הדגמורפיה והן את אילוצי הגיאוגרפיה, אך מעל לכל שם בראש סדר היום את שאלת הצדק ההיסטורי, המוסרי, המשפטי, כל זאת באופן חד צדדי, שאיננו דורש את שיתוף הפעולה של הפלסטינאים.
מדינת ישראל תבצע שורת פעולות בעלות השלכות הן על החזית הדמוגרפית, הן על חזית הדה-לגיטמיציה, הן על החזית הגאוגרפית הנובעות כולם מתפיסת צדקת המעשה הציוני. הפעולה הראשונההיא הכרזה על הכרתנו במדינה פלסטינאית בעזה.מהלך זה יטרוף את הקלפים. ראשית, כך נסיר אחת ולתמיד את הסכנה הדמוגרפית של 2.5 מיליון ערבים מעזה, שנית, נערער מן היסוד את שלל טענות הדה-לגיטימיציה, שהרי הויכוח יהפוך להיות ויכוח על גבולות ולא על ייצוג, ושלישית נפסיק לתת חשמל למי שיורה עלינו טילים. שינוי מהותי של המצב הביטחוני בגלל הכרתנו בהם כמדינת אויב לא יתרחש. האסטרטגיה מול מדינת פלסטין בעזה – צריכה להביא אותנו בסופו של דבר למציאות דומה לזו שהיתה לנו במשך שנים עם סוריה. עוינות שקטה.שנית על מדינת ישראל לפעול ברמה הלאומית לייצר מדיניות של העלאת חצי מיליון יהודים לישראל, עד שנת 2025. כך יוכרע המאבק הדמוגרפי, גם לדעת הדמוגרפיים הפאסימיים. שלישית וביחס לסוגיית המסתננים מדינת ישראל תשנה את חוק האזרחות. כך שאדם שנכנס לתחומי ישראל שלא כחוק לא יוכל לקבל אזרחות בישראל. רביעית מדינת ישראל תקבל את דו"ח לוי, המניח את תשתית הצדק לגבי ישיבתנו ביהודה ושומרון, וכן תספח רשמית את גושי ההתיישבות הקונצנזואליים, בערך לפי יוזמת ז'נבה: גוש עציון, גוש אדומים, גוש אריאל, ובקעת הירדן. חמישית מדינת ישראל תעגן את ריבונותה וזהותה כמדינה היהודית ודמוקרטית באמצעות חקיקת שני חוקים הראשון - חוק יסוד מדינת ישראל מדינה יהודית בעלת משטר דמוקרטי, והשני- חוק העמותות, המגן על הדמוקרטיה והריבונות הישראלית מפני התערבות מדינתית זרה. שישית במישור הבינ"ל על ישראל לקדם שלושה תחומים מרכזיים: א. עלינו לפעול לקדם חזית בינ"ל למען הליברליזם, וזכויות נשים בעולם המוסלמי. ב. עלינו לצאת במסע הסברה בינ"ל רחב היקף וחסר תקדים המסביר לעולם את תוקף זכותנו על ארץ ישראל לפי המשפט הבינ"ל. ג.כן עלינו לפעול לסגירת אונר"א, והעברת הטיפול בפליטים הפלסטינאים לסוכנות האו"ם המרכזית לטיפול בפליטים אונצ"ר. שביעית במישור הפנימי וביחס לירושלים, ישראל תשנה את סטטוס הקוו בהר הבית ותאפשר גם ליהודים להתפלל בהר, וכן תהפוך את יום ירושלים ליום שבתון לאומי.