מרטין היידגר הוא הוגה קשה. הקריאה בו קשה בשלושה מובנים. ראשית, הוא כותב בשפה לא פשוטה. שנית, הרעיונות שלו מורכבים מאוד. ושלישית, היידגר היה אחד הפילוסופים החשובים ביותר שהיה גם חבר המפלגה הנאצית. היידגר שיבח בספרו "מבוא למטאפיזיקה" את הנאציזם, ובקובץ החיבורים הפרטיים שלו הידוע בכינוי "המחברות השחורות" התגלה כאנטישמי של ממש. האנטישמיות שלו לא היתה רק תיאורטית, באופן אישיהוא התנכר למורהו הדגול אדמונד הוסרל, ולאחר שמונה ב-1933 לרקטור אוניברסיטת פרייבורג, הוא אסר על הוסרל להשתמש בספריית האוניברסיטה בגלל ה"ייהוד" הגובר של האוניברסיטה הגרמנית.
source: Landesarchiv Baden-Württenberg, Willy Pragher
האירוע של תרגום פילוסופים חברי התנועה הנאצית לעברית איננו דבר מובן מאליו. כך למשל כאשר החלו לצאת תרגומים של קרל שמיט לעברית, פורסמה בהוצאת שלם מעין מחאה בדמות תרגום ספרו של הפילוסוף איב שארל זרקא "פרט נאצי בהגותו של קרל שמיט". בעצם עומדת כאן שאלת מפתח: האם אפשר לשמוע ווגנר בישראל? או במילים אחרות, האם די בעובדה שהוגה היה נאצי כדי לגרום לנו להסתייג מיצירתו כולה. האם אפשר להפריד בין היוצר לבין היצירה?
המחלוקת, לפחות בהיבט הפילוסופי שלה הוכרעה. באקדמיה הישראלית אין מחרימים את היידגר.
כחלק ממגמה זו, המתרגמת דנית דותן עמלה שנים רבות על תרגום יצירה חשובה מאוד של היידגר הנקראת "משנת אפלטון על האמת". הוצאת פרדס טיפלה בספר בקפדנות ראויה לציון. והוא כולל תרגום מגרמנית ומיוונית, עריכה מדעית מוקפדת של יגאל פרידמן, אחרית דבר מאת המתרגמת, ותעתיק לטיני למילים יווניות. המבנה המקורי של היצירה יוצא דופן, היידגר מביא את "משל המערה" המפורסם מתחילת הספר השביעי של הפוליטיאה לאפלטון, תוך הצגתו ביוונית עתיקה, ובתרגומו הייחודי של היידגר לגרמנית, תוך כתיבת פירוש לתרגום.
התרגום של היידגר עצמו הוא מעשה אומנות, משום, שבין השאר, הוא מבקש להבחין בין שני משמעויות של המושג היווני Αλήθεια(אַלֶתֵיׇה). התרגום הרגיל של המושג הוא "אמת". אבל בתרגומו היידגר מבקש להבחין בין אמת ראשונית, לבין אמת מאוחרת. בין אמת שהיא תפיסה אינטואיטיבית, לבין אמת שהיא תוצר של תהליך. בהקשר של משל המערה, האמת של מי שמסתכל על הצללים, והאמת של מי שיצא מן המערה ומתבונן באידיאות. באמצעות תרגומו ופירושו היידגר מבקש לבחון את שינוי מהות האמת. היידגר יוצא נגד השכל הישר, וגורס שיש סתירה בינו לבין ה"אמת". באמצעות חפירה אריכאולוגית בשפה, הוא מבקש לברר את מהות האמת, מנסה להבין כיצד נעלמת משמעות מסוימת של אמת ועולה משמעות אחרת, ומגיע בסופו של חקירה למסקנה שלאמת אין מהות, אלא עצמות.
יוצא מכאן, שתרגומה של דותן מתמודד עם אתגר יוצא דופן, הוא מתבקש להיות תרגום של תרגום. הדרך שנבחרה על ידי ההוצאה והמתרגמת להתמודד עם אתגר ייחודי זה איננה קונבנציונלית. הספר מוצג בפני הקורא בצורה תלת-לשונית. ראשית מוצג המקור היווני של אפלטון, שנית מוצג התרגום המקורי לגרמנית של היידגר, ולצידם החלק שמתורגם לעברית –קרי, פירושו של היידגר למשל המערה.
מכיוון שהיידגר השתמש בפירושולמשל המערה במונחים חדשים אותם טבע בגרמנית כחלק מהתרגום שלו, המתרגמת נתקלה באתגר לא פשוט. היא ניסתה לשחזר את הייחוד התרגומי והמושגי של היידגר, משימה שאיננה אפשרית תמיד בעברית לנוכח המשמעות הסמנטית והפרדימטית השונה של השפות.אתגר תרגומי זה מביא סטודנטים רבים לפילוסופיה להעדיף לקרוא תרגומים מגרמנית לאנגלית על-פני תרגומים ישנים לעברית. כך למשל היה עם ספרו הקלאסי של קאנט "ביקורת התבונה הטהורה" שיצא בתרגומם של ברגמן ורוטנשטרייך באמצע שנות ה-50, ונגאל על ידי ירמיהו יובל שתרגם אותו לעברית מודרנית לפני שנים אחדות.
הספר "משנת אפלטון על האמת", צולח את מבחן התרגום, וגם אם אפשר היה לבחור מילים אחרות פשוטות יותר להבנה, הרי שהספר מעשיר את התרבות העברית , מנגיש לקהל יצירת מופת חשובה, ומציג עמדה משמעותית באחד הויכוחים הפילוסופיים העיקרים של דורנו אודות משמעותה ופירושה של האמת. מאידך הנאה מלאה מהספר דורשת שליטה לא רק בפילוסופיה קונטיננטליתאלא גם בשלוש לשונות שונות לחלוטין.במובן זה מצער שהספר לא מוצג כולו בעברית כך שהקורא יוכל להשוות את תרגומו הקלאסי של ליבס לאפלטון לצד תרגום תרגומו הייחודי של היידגר.