כיצד ההיסטוריה תזכור את אריאל שרון - חציו צדיק וחציו חייב


מנהג ישראל הוא, בעקבות סדר פרשיות התורה, לומר "אחרי מות קדושים אמור". כלומר לאחר שאדם נפטר מן העולם נהוג להזכיר את שבחו.

אולם אריאל שרון, חייו גסיסתו ומותו, שזורים בחיים הפרטיים והציבורים של עם ישראל. הם נוגעים בצורה אישית וחזקה בכל אחד ואחת מאיתנו באופן פרטי, ובוודאי שבאופן קולקטיבי. לכן ארשה לעצמי לחרוג מהכלל שלעיל, ואבקש לומר את הדברים כמו שהם. כמו שהייתי כותב אילו אדם ענק זה היה חי, ולא נתבקש הייתי להספידו.



**

הרמב"ם כותב בפרק ג' של הלכות תשובה כי לכל אחד ואחד מבני האדם, יש זכויות ועונות. מי שזכיותיו יתירות על עונותיו נקרא צדיק. ומי שעונותיו יתירות על זכיותיו נקרא רשע. מחצה ומחצה נקרא בינוני. הלכה זו תקפה לא רק על האדם הפרטי, אלא גם על הקולקטיב. וכך אדם שעונותיו מרובין על זכיותיו, מיד הוא מת ברשעו, וכן מדינה שעונותיה מרובין, מיד היא אובדת, וכן גם כל העולם כולו. אבל מוסיף הרמב"ם "יש זכות שהיא כנגד כמה עונות" ומצד שני "יש עון שהוא כנגד כמה זכיות".

**

הסיפור של אריאל שרון הוא סיפור בקנה מידה מקראי. אדם שבו ידיו לקח מנהיגות, והציל את עם ישראל ממש מכיליון. ומאידך זהו אותו האדם, שהחליט בשם הדורות כולם לוותר על חלק מארץ ישראל, תוך גירוש אתני של אלפי יהודים מבתיהם. זהו אדם ששינה את ההיסטוריה יותר מפעם אחת. השמאל ידע לשנוא אותו שנאה תהומית, ואז גם הימין למד – אבל אף אחד לא יכול היה להתעלם ממנו. בעיקר משום שמעשיו, תמיד נמדדו בסקאלה הרואית. כך גם מותו של שרון, נמדד במונחים הללו, נדמה היה לנו כאילו אנו קוראים מלכים ג', והסופר המקראי מתאר כיצד היושב במרומים, התלבט והתחבט בדינו של שרון, לאן סך מעשיו יובילוהו, לכן הותירו לפרפר בין חיים למוות כל כך הרבה שנים.


**

האיש שהציל את עם ישראל


היסוד המוסרי הרעוע של אריאל שרון, בא לידי ביטוי כבר בשנת 1947 כאשר כחבר פלמ"ח השתתף בסזון והיכה נמרצות את חברי האצ"ל והלח"י. כך גם אומץ הלב שלו כאשר כמפקד מחלקה בחטיבת אלכסנדרוני נפצע קשה בקרב על לטרון בתחילת מלחמת העצמאות. שרון התקדם בצבא, מונה למפקד סיירת גולני, ובשנת 1953 נקרא להקים את יחידת ה 101, שהייתה למקבילה המבצעית של סיירת מטכ"ל של ימינו. באחת מפעולות התגמול בשנת 1954 נפצע שרון שוב באורך קשה. על ההבדל בין הפציעות אמר שרון כי: " הפציעה הייתה דומה לזו שנפצעתי בקרב לטרון במלחמת העצמאות... כאב הפציעה הפיזי הוא אותו כאב... אבל אז בקרב לטרון הייתי מ"מ צעיר – פצוע שננטש בשטח לאחר קרב קשה ומפלה צבאית, ואילו בפעולה בכיסופים... הייתה הרגשת בטחון... פציעה לאחר ניצחון כשאתה בין חברים עם יחידה חדורת בטחון ורוח לחימה ומעל לכל, הוודאות והביטחון שלא תופקר בשטח", עוד באותה השנה קודם שרון למפקד חטיבת הצנחנים. שרון המשיך לטפס בסולם הדרגות וקיבל ב 1967 את דרגת האלוף. הקרבות הצבאיים המופתיים שניהל במלחמה, נחשבים עד היום למוצלחים בתולדות צה"ל, ונלמדים באקדמאיות צבאיות ברחבי העולם. כאשר בתחילת שנות ה-70 פרץ טרור מעזה, הוטל על שרון, כאלוף פיקוד הדרום למגר את הטרור. תוך שנה שותק לחלוטין הטרור מעזה. בסיכומו המבצע 180מחבלים נהרגו, ו 2000 מחבלים נלכדו. רשימת המבוקשים ירדה לאפס, ורצועת עזה שקטה לעוד 15 שנה.

אולם את שיא התהילה קיבל שרון על פועלו המדהים במלחמת יום כיפור. שרון, שהספיק בינתיים לפרוש מצה"ל, עלה על מדים וקיבל את הפיקוד על אוגדה 143. קורות התנהלותו של שרון במלחמת יום כיפור מעסיקה מאז את טובי ההיסטוריונים הצבאיים. למרות המחלוקות הגדולות על דרך התנהגות הכוחנית במטכ"ל לאור מלחמת הגנרלים, הרי שהשורה התחתונה חקוקה בדפי הנצח של עם ישראל:ב-14 באוקטובר 1973 בקרב מגננה בו השתתפו שלוש האוגדות בדרום נבלמה התקפה מצרית גדולה כאשר אוגדת שרון השמידה כ-150 טנקים מצריים מתוך ה-250 טנקים שהושמדו למצרים בהתקפה. יום למחרת במבצע "אבירי הלב", יצרה אוגדת שרון הבקעה בין שתי הארמיות המצריות, היא הקימה גשר, וצלחה את תעלת סואץ לעבר ליבה של מצרים. מהלך זה מוטט את קווי האספקה של הצבא המצרי והביא את מצרים לכניעה. מלחמה שהתנהלה בשתי חזיתות, והתחילה בהפתעה מוחלטת, הסתיימה בניצחון הודות לאומץ ליבם ומותם בקרב של אלפי חיילים אמיצים וטהורים. אחד המנהיגים הצבאיים הבולטים של הניצחון הוא אריאל שרון. שרון, תרם תרומה מכרעת להכנעת הצבא המצרי 101 ק"מ מקהיר, ולהסרת האיום הקיומי מעל מדינת ישראל.


**

המדינאי שעקר כל מה שנטע


שרון ראה בפוליטיקה אמצעי לקידום אפשריות ההשפעה שלו. ולכן לא חשש להחליף מפלגות כאשר אלו לא שירתוהו. בשנת 1981 מונה שרון על ידי בגין לשר ביטחון. הסיבה המרכזית שבגין בחר בו לשר הביטחון היא האמונה ששרון, האיש שבנה התנחלויותוגיבור מלחמה יוכל להוביל ללא שפיכות דמים את הרס חבל ימית. משימה בה עמד שרון בהצלחה.


השנאה הפתולוגית של השמאל אליו הגיעה מעט מאוחר יותר. ביוני 1982, לאחר התקפות טרור וירי טילים מתמשך על יישובי הצפון, ביקש שרון לשנות מן היסוד את התנאים המדיניים באזור. שרון בז לרעיון של עוד מבצע צבאי טקטי בלבנון, שלא ישנה דבר מן היסוד. שרון המדינאי האסטרטגי ביקש לגרש את המחבלים מלבנון, ובתוך כך לסייע לנוצרים במלחמת האזרחים הלבנונית לתפוס את השלטון, ולחתום איתם על הסכם שלום.

הבעיה היתה ששרון לא שיתף את הממשלה ברעיונותיו, וכך מלחמת לבנון, התחילה כ"מבצע שלום הגליל" שמטרתו היתה לדחוק את המחבלים כ-40 ק"מ צפונה מגבול ישראל. שרון תמרן במידה רבה את ראש הממשלה, מנחם בגין, וכוונתו המקורית והמבריקה של שרון כמעט נשאה פרי. לאחר פחות משלושה חודשיים, ב-31 באוגוסט 1982 מחבלי אש"ף ובראשם יאסר ערפאת נאלצו לעזוב את לבנון לתוניס. ממש במקביל ב -23 באוגוסט נבחר בשיר ג'ומאייל מנהיג הפלנגות הנוצריות לנשיא לבנון. שרון יכול היה להכריז כי מדינה ערבית נוספת עומדת לחתום על הסכם שלום עם ישראל. אולם באמצע ספטמבר נרצח ג'ומאייל, דבר שהוביל את הפלנגות שהיו תחת פיקודו לנקמה, שבה לידי ביטוי בטבח המפורסם בסברה ושתילה. המבצע שהיה אמור להיות קצר ואלגנטי, הסתבך מעל המשוער. הסערה העולמית שפרצה בעקבות הטבח של הפלנגות, ואובדן הפרטנר לשלום, יצר מציאות שבעיתה צה"ל נשאר עוד שלוש שנים בעומק לבנון. דבר שהביא למאות חיילים הרוגים. האבידות שצה"ל ספג, יחד עם שמועות עקשניות לפיהן שרון הטעה את ראש הממשלה, גרמו לירידה חדה בפופולריות של המלחמה ולפגיעה במעמדו הציבורי של שרון, עד שהודח מתפקידו כשר הביטחון בתחילת 1983.


בשנים הבאות, שרון כיהן בשלל תפקידים. הבולט שבהם היה שר הבינוי והשיכון. שרון הבולדוזר חתך בבירוקרטיה, ואפשר לבנות 144 אלף דירות, בתקופה קריטית בה עלו מאות אלפים מברית המועצות המתפוררת, זאת תוך בניית אלפי יחידות דיור ביהודה ושומרון והעמקת אחיזתנו בארץ. את הסכם אוסלו פגש שרון מספסלי האופוזיציה. שרון הבין היטב שההסכם מהווה סכנה חמורה לביטחון המדינה. ולכן אמר על ההסכם: "כאשר אני רואה היום את העסקאות שמבצעת ממשלה זו עם ראשי הטרור של אש"ף, מתוך אמונה איוולת שזה יציל חיי יהודים, אני מזדעזע..."


ב 2001 לאחר מסע בחירות שנערך על רקע אינתיפאדת אוסלו נבחר לתפקיד ראש ממשלה ברוב עצום. במרץ 2002, לאחר שברחובות ישראל נרצחו למעלה מ-120 אזרחים, שרון החליט שוב לחסל את הטרור. צה"ל יצא למבצע חומת מגן, ופורר מן היסוד את תשתית הטרור ביהודה ושומרון שהביא עימו הסכם אוסלו האווילי והרצחני.


שנה לאחר שאמר "דין נצרים כדין נגבה", הודיע שרון, בסתירה מוחלטת לאידיאולוגיה אותה ייצג בהתלהבות לאורך כל הקריירה הפוליטית שלו ושעל בסיסה נבחר בבחירות, כי יש בכוונתו לבצע את תוכנית ההתנתקות– במילים לא מכובסות מדובר היה בטיהור אתני של יהודים מחבל ארץ בתמורה לטילים על תושבי ב"ש, אשדוד ושדרות. את האסטרטגיה המבריקה שהתחבאה כאן קשה לראות אפילו בזכוכית מגדלת. שרון ביקש כנראה להינצל מחקירות המשטרה המרובות שהביאו בסופו של דבר את בנו אל מאחורי סורג ובריח, ולזכות באהדת השמאל. לא לחינם אמר עליו אדמו"ר השמאל הקיצוני שבערוץ 2 אמנון אברמוביץ חצי שנה לפני ההתנתקות כי: "צריך לשמור על שרון כמו על אתרוג... לפחות עד תום ההתנתקות". זהו אקורד הסיום הצורם והתמוה שמבייש את בחרותו של אדם גדול, שלפחות עד ההתנתקות נדמה היה שכל מעשיו, גם הכוחניים שבהם, נעשו מתוך אהבה גדולה לעם ישראל.

פוסטים אחרונים

הצג הכול