התסריט הפוליטי בשתי מלחמות העולם חזר על עצמו בצורה דומה. בשתי הפעמים המפלגה הרפובליקאית תמכה בבדלנות. לאחר מלחמת העולם הראשונה הנשיאים וורן הרדינג, ג'ון קולידג' והרברט הובר, הובילו את המפלגה הרפובליקאית לניצחונות על מצע של "לסה פר", כלומר קידום שוק חופשי בתוך ארה"ב פנימה, תוך התעלמות מבעיות העולם.
זו גם היתה הרוח של המפלגה הרפובליקאית לפני מלחמת העולם השניה, שוב היו אלו רפובליקאים קולניים שהתנגדו למעורבות אמריקאית ביבשת הישנה. מאידך המפלגה הדמוקרטית, האמינה במהלך המאה-העשרים בקידומם של אידיאליים נשגבים, והנחלתם לעולם כולו. היה זה הנשיא וודרוווליסון הדמוקרט, שהוביל את ארה"ב להתערב במלחמת העולם הראשונה, ואשר בעקבותיה הציע את תוכנית ארבע עשרה הנקודות, המפורסמת שלו, שתכליתה היתה לא פחות מלהניע סדר עולמי חדש, כזה שמבוסס על דמוקרטיה, הגדרה עצמית, והקמת חבר הלאומים. כמעט 100 שנים האתוס של המפלגה הדמוקרטית ניצח רעיונית במגרש הפוליטי האמריקאי. ככל שגדל כוחה של ארה"ב, כך שתי המפלגות: הדמוקרטית והרפובליקאית כאחת, הניעו את המעצמה האמריקאית לתפקיד היסטורי ייחודי. לא עוד רדיפת שררה וכוח באשר הם שררה וכוח, אלא הפעלת שררה וכוח על מנת לקדם אידיאליים. ארה"ב בחרה בחירה מוסרית עליונה, היא רתמה את הכוח הפיזי העצום שצברה, על מנת לקדם מטרות מוסריות.
מטרות מוסריות, מעצם טבען, נתונות במחלוקת. גם ברית המועצות, בדרכה, ביקשה לקדם מטרות מוסריות, הוויכוח הגדול של המלחמה הקרה, נגע בלב השאלה המוסרית. איזה ערך מוסרי נעלה יותר, חופש או שיוויון? ארה"ב ייצגה את אידאל החופש, בריה"מ את אידיאל השוויון. במקביל לתהליך נפילת האימפריה הסוביטית, חל בעולם החופשי תהליך של שינוי רעיוני עמוק ומזעזע. בעוד שבמזרח, חומות הרעיון המוסרי הכוזב לפיו שוויון הוא ערך אנושי נעלה, התרסקו עם נפילת חומת ברלין; הרי שבמערב, עצם קיומו של איזשהו רעיון מוסרי התרסקו עם עליית הפילוסופיה הפוסט-מודרנית. מזלנו הוא שהרעיון לפיו אין מוסר חלחל מהאקדמיה לפוליטיקה בתהליך איטי, שהבשיל רק בתחילת שנות ה-2000. נציגו המובהק של השלטון הפוסט-מוסרי פוסט-מודרני, הוא באופן אירוני הנשיא הדמוקרט ברק אובמה.
אובמה, כתוצר של תפיסת עולם פוסט-מודרנית, בהחלטה מודעת, החליט לנטוש את הדוקטרינה המוסרית. הוא לא מאמין שיש מוסר, מכיוון שכך, נעלם קנה מידה המוסרי לקבוע מה הוא טוב, ומה הוא רע,ולכן, לדעתו,אין טעם כי ארה"ב תרתום את הכוח האימפריאלי שלה על מנת לקדם מטרות מוסריות.
כמי שמקדם תפיסת עולם מקיאווליסטית, של ריאל פוליטיק קר, אובמה מבין היטב את החשיבות של דעת הקהל, ולכן מטבל את אמירותיו הפוליטיות בטענות מוסריות, אולם טענות אלו אינן מגובות במעשים פוליטיים. בכל מערכת יחסים קשה מאוד לבנות אמון, וקל מאוד להרסו. בעולם שבו היה ברור למדינות השונות כי האיום של ארה"ב הוא אמין, לא היה צריך להפעיל הרבה פעמים כוח פיזי. מספיק היה שנושאת מטוסים תתקרב לחופה של מדינה סוררת, על מנת להשיב את הסדר על כנו. אולם אובמה לא מתכוון להפעיל כוח, ולכן האיומים שלו, לא נלקחים עוד ברצינות. האמון הבינ"ל ברצינותה ובמחויבותה של ארה"ב לעמוד מאחוריו התחייבותה הפומביות פג. אם בעולם שלאחר מלחמת העולם השניה, ארה"ב תפקדה הלכה למעשה כשוטר הפיזי והמוסרי של העולם, הרישארה"ב בהנהגת אובמה מסרבת להמשיך ולשמש שוטר עולמי. במקום שוטר, ארה"ב הפכה לעובד סוציאלי. עובד סוציאלי זה דבר חשוב מאוד, אבל הוא לא יכול להחליף את השוטר. ביחסים בינ"ל, אין ואקום. למרות התיאוריות הפוסט-מודרניות, יש מוסר, ויש ערכים. ואת החלל שאותו ארה"ב פינתה, ממלאים בתאוות מוות, הכוחות הטוטליטריים בעולם.
ארה"ב עומדת מנגד ולא עושה דבר, היא רואה הפיכה אנטי-דמוקרטית במצרים, מלחמת אזרחים נוראית בסוריה, רצח עם ומחנות מוות בצפון קוריאה,פלישה רוסית לאוקראינה, ומירוץ גרעיני איראני. ומאיימת. אבל איומיה לא נלקחים עוד ברצינות. היום זו ארה"ב שנתפסת כנמר של נייר. ארה"ב לא מוכנה עוד להלחם ברחבי העולם ולהקריב את חיי חייליה למען הערכים הליברלים שלה, והתוצאה העגומה היא שהצד שכן מוכן להקריב ולהלחם למען הערכים הטוטליטרים שלו– מנצח.
האם זה טוב או רע ליהודים?
התשובה ברורה. זה רע ליהודים. ממנהיגי המהפכה האמריקאית ועד לאחרונה ארה"ב ביקשה למצוא אתההשראה לפעולה הפוליטית מהמקור התנ"כי. לכן היא היתה שותפה של מדינת ישראל לרעיון היסודי של אור לגויים. בבסיס הרעיון של תיקון העולם,עומדת ההבנה כיעל מנת ליצור עולם טוב יותר, על המדינה (כמו על הפרט), להוות מודל של דוגמא להתנהלות ראויה. זו ההבנה העקרונית והיסודית,שהחופש כרוך באחריות. אין אני טוען שארה"ב או ישראל מימשו את האידאל הזה, אלא טוען שהיה זה אידאל משותף שעמד בבסיס הברית בין המדינות.
היהודים מאמינים ברעיון היסודי הזה למעלה מ-3,500 שנה. ארה"ב מאידך היא אימפריה אדירה, אך אומה צעירה שבהתנהלות הממשל הזה נוטשת את המסורת המוסרית למען אינטרסים קצרי טווח. התזמון המופלא של ביקור נתניהו אצל אובמה, מאפשר לנתניהו להסביר לאובמה, את המשמעות הנוראית של נטישת המסורת המוסרית. מהיום, שום אומה שרוצה לחיות, לא יכולה לסמוך עוד על ההתחייבויות אמריקאיות. נתניהו צריך רק לפתוח את הטלוויזיה על ערוץ CNN ולהראות לאובמה מה שוות ההבטחות של ארה"ב. כזכור, בדצמבר 1994 אוקראינה המסכנה וויתרה על הנשק הגרעיני שהיה ברשותה, בתמורה למסמך בינ"ל (מזכר בודפסט), שם התחייבה ארה"ב, בין השאר, לערוב לבטחונה וריבונותה של אוקראינה. בעולם שבו ארה"ב הופכת את ההתחייבות שלה לאינטרסים קצרי-טווח, בעולם שבו ארה"ב מתנהלת לפי שיקולי מדיניות ולא לפי שיקולי מוסר, מסמכים בינ"ל שנחתמים בטקסים מפוארים הם לא ערובה לא לשלום ולא לביטחון.