הטיעון שאני מבקש לפתח במסה קצרה זו מבקש להבהיר מספר יסודות פילוסופיים אודות טבע האדם מתוך זוית ראיה שמרנית. מסה מן הסוג הזה דורשת הצדקה. זאת משום שהוגים שמרנים נמנעים באופן עקבי מניסוח אנליטי של יסודות המחשבה שלה. כלומר עצם הפעולה, עלול להראות, ובצדק, בעיני שמרנים כפעולה שאיננה שמרנית במהותה. שמרנית בדר"כ אינם תיאורטיקנים של השמרנות. אמנם יש כתיבה תיאורטית, כגון זו של ראסל קירק, רוברט ניסבט וג'ון קקס, אך היא נוטה להידחק לשוליים, ואיננה מקבלת את הנפח והמאמץ האינטלקטואלי התואם למשקלה של ההגות....

יש יצירת מופת קטנה של ק.ס.לואיס שלא תורגמה לדאובני לעברית. The Four Loves. בעקבות השיח על ירידה מהארץ, הנה תרגום קצר, של המחשבות של הפילוסוף והאיטלקטואל הבריטי הדגול על מהות האהבה ביחס לפטריוטיות (אגב, אם אתם מתעניינים באהבה - קבלו זאת כהמלצה רותחת לקרוא את הספר כולו). מתוך הפרק השני, עמודים 35-39: לבסוף אנחנו מגיעים לשלב שבו הפטריוטיות, במופעה הדמוני, מתכחשת לעצמה בלי משים. צ'סטרטון מצא שתי שורות של קיפלינג שמשמשות דוגמה מושלמת לכך. זה אמנם עשה עוול לקיפלינג, שדווקא הבין להפליא – עניין...

אישורו הסופי של החוק לעונש מוות למחבלים בכנסת מחייב דיון מוסרי ופוליטי שחורג מהשאלה אם בג"ץ יאשר את החוק, או איך האיחוד האירופאי יגיב. נוח להרגיש מוסרני, ולמסגר את החוק ואת אלו שתחומים בו כלא מוסריים. אך ההתנגדות לחוק היא עוד ביטוי של הקונספציה ההרסנית שהביאנה עד טבח שמחת תורה, ובהקשר הזה ליבה של הקונספציה הוא המאמץ לכווץ פשעי מלחמה מובהקים אל תוך הסד הצר של הדין הפלילי. תגובה כזו מחמיצה את לב הבעיה: חברה ריבונית נבחנת לא רק ביכולתה להגן על חיי אזרחיה, אלא גם בנכונותה להכיר בכך שישנם מעשים...