ספרו של ארנסט קסירר על האדם פורסם לראשונה בשנת 1944, בשלהי חייו ויצירתו, ומסמן נקודת סיכום רפלקטיבית בפרויקט ההגותי הרחב שהניע אותו לאורך שלושה עשורים. קסירר לא הציג כאן תוספת שיטתית לכתביו הקודמים, אלא מבקש להציע לקרוא תיאור תמציתי ומבואר של עקרונות היסוד שעמדו בבסיס ספרו המונומנטלי הפילוסופיה של הצורות הסימבוליות – פרויקט בן שלושה כרכים שבו הציג ניתוח טרנסצנדנטלי רחב היקף ויוצא דופן של התרבות האנושית כמערכת מתפתחת של צורות סמליות. ואולם, בניגוד לאופיים הקשה של אותם כרכים, הספר על האדם...

בניסיון לפענח את סוד המשבר שבו אנו נתונים, אנו מנתחים את עצמנו ללא הרף דרך שפע של פריזמות סוציולוגיות ופוליטיות. אנו מדברים על השסע הקלאסי שבין ימין לשמאל, על המאבק הערכי והתרבותי שבין שמרנים לפרוגרסיביים. אנו נעזרים באבחנה של גדי טאוב בין ה"ניידים" גלובלית ל"נייחים" מקומית, ואיננו יכולים להתעלם מהאבחנה הנוקבת של אבישי בן חיים על "ישראל הראשונה" ו"ישראל השנייה". חובה לומר ביושר: כל האבחנות הללו אינן שגויות. להפך, הן מצליחות להמשיג ולהצביע על גרעין מוצק של אמת אנושית, על מערכות ערכים מתנגשות,...

הטיעון שאני מבקש לפתח במסה קצרה זו מבקש להבהיר מספר יסודות פילוסופיים אודות טבע האדם מתוך זוית ראיה שמרנית. מסה מן הסוג הזה דורשת הצדקה. זאת משום שהוגים שמרנים נמנעים באופן עקבי מניסוח אנליטי של יסודות המחשבה שלה. כלומר עצם הפעולה, עלול להראות, ובצדק, בעיני שמרנים כפעולה שאיננה שמרנית במהותה. שמרנית בדר"כ אינם תיאורטיקנים של השמרנות. אמנם יש כתיבה תיאורטית, כגון זו של ראסל קירק, רוברט ניסבט וג'ון קקס, אך היא נוטה להידחק לשוליים, ואיננה מקבלת את הנפח והמאמץ האינטלקטואלי התואם למשקלה של ההגות....