יש יצירת מופת קטנה של ק.ס.לואיס שלא תורגמה לדאובני לעברית. The Four Loves. בעקבות השיח על ירידה מהארץ, הנה תרגום קצר, של המחשבות של הפילוסוף והאיטלקטואל הבריטי הדגול על מהות האהבה ביחס לפטריוטיות (אגב, אם אתם מתעניינים באהבה - קבלו זאת כהמלצה רותחת לקרוא את הספר כולו). מתוך הפרק השני, עמודים 35-39: לבסוף אנחנו מגיעים לשלב שבו הפטריוטיות, במופעה הדמוני, מתכחשת לעצמה בלי משים. צ'סטרטון מצא שתי שורות של קיפלינג שמשמשות דוגמה מושלמת לכך. זה אמנם עשה עוול לקיפלינג, שדווקא הבין להפליא – עניין...

אישורו הסופי של החוק לעונש מוות למחבלים בכנסת מחייב דיון מוסרי ופוליטי שחורג מהשאלה אם בג"ץ יאשר את החוק, או איך האיחוד האירופאי יגיב. נוח להרגיש מוסרני, ולמסגר את החוק ואת אלו שתחומים בו כלא מוסריים. אך ההתנגדות לחוק היא עוד ביטוי של הקונספציה ההרסנית שהביאנה עד טבח שמחת תורה, ובהקשר הזה ליבה של הקונספציה הוא המאמץ לכווץ פשעי מלחמה מובהקים אל תוך הסד הצר של הדין הפלילי. תגובה כזו מחמיצה את לב הבעיה: חברה ריבונית נבחנת לא רק ביכולתה להגן על חיי אזרחיה, אלא גם בנכונותה להכיר בכך שישנם מעשים...

הסטודנט המערבי שאינו יוצא להפגין נוכח ההרג באיראן אינו חווה רק בלבול אינטלקטואלי. למעשה הוא חווה ערעור של העמדה שממנה הוא רגיל להתמקם כסובייקט מוסרי. המהפכה באיראן היא מגנט ליד מצפן, לפתע כל הכלים הרגשיים, הלשוניים והזהותיים שלתוכם הסטודנט עבר סוציאליזציה, ושאפשרו לו לפעול בעבר, חדלו לתפקד. הסובייקט, לעולם אינו מקור הריבונות של עצמו. הוא נוצר בתוך שפה, בתוך סדר סמלי, והוא פועל מתוך ציפייה לאישור מן האחר. האחר הזה אינו אדם מסוים אלא מערכת של סמכויות, ערכים, נורמות ואופני דיבור. עבור הסטודנט,...